עבור רוב הארגונים, ניהול ימי חופשת אבל של עובדים הוא משימה בירוקרטית גרידא.
דיני העבודה מגדירים באופן קשיח את ימי חופשת האבל (בישראל, לרוב שבעה ימים על קרוב מדרגה ראשונה), והתרבות הארגונית מצפה שבסיומם, העובד יחזור לעמדתו, יפתח את המחשב או הלפטופ וישוב לתפוקה מלאה.
אלא שהמציאות האנושית אינה פועלת לפי שעון נוכחות. ממחקר מקיף של חברת המידע המקצועי האמריקאית SHRM עולה, כי כ-75% מהעובדים שחזרו מחופשת אבל דיווחו על ירידה חדה ומתמשכת בפריון העבודה, שנמשכה שבועות ואף חודשים לאחר החזרה.
הפער הזה מעמיק כאשר מדובר במושג הפסיכולוגי 'אבל לא מוכר'. מדובר באובדן שהחברה או מקום העבודה אינם מעניקים לו לגיטימציה רשמית: הפלה או אובדן היריון, מוות של בן זוג לא נשוי (ידוע בציבור), פטירת חבר נפש, או אובדן חיית מחמד אהובה.
מחקר של פלטפורמת הרווחה הארגונית Empathy חשף, כי עובדים שחוו אובדן שאינו מוכר רשמית על יד דיני העבודה, השקיעו בממוצע כ-15 שעות עבודה בשבוע רק בניהול משימות לוגיסטיות ורגשיות סביב האובדן, תוך הסתרת מצבם מהמנהלים מחשש לשיפוטיות או לפגיעה במעמדם או במקום עבודתם.
כאשר הארגון מתעלם מהכאב הסמוי הזה, הוא משלם מחיר כפול: פגיעה אנושית בעובד, ובה בעת גם הפסד כלכלי הנובע ממצב שבו העובד נוכח פיזית אבל מנותק מנטלית.
חוקרים של חברת הייעוץ הבינלאומית גרטנר שמים דגש במחקריהם, על חוויית העובד המודרנית.
לדברי החוקרים של גרטנר, ארגונים שישכילו להרחיב את הגדרה של רווחת העובדים לתמיכה באבל מורכב, יראו עלייה של כ-23% ברמות שימור העובדים והנאמנות של עובדים לטווח ארוך.
להלן 2 צעדים מרכזיים שמאפשרים להפוך את התובנה על ימי האבל לפרקטיקה בשטח:
1 הכשרת מנהלים לשיחות היום השמיני:
מנהלים רבים חוששים לפתוח את הנושא כדי לא להביך את העובד, ובכך מייצרים חומת שתיקה מנוכרת.
לכן יש להכשיר את המנהלים לנהל שיחות אמפטיות המכירות באובדן, ללא מתן עצות, אלא מתוך הקשבה וגמישות.
2 מודל חזרה מדורג:
במקום מעבר חד מאבל מוחלט ל-100% תפוקה, מומלץ לייצר תוכנית של שבועיים-שלושה הכוללת הפחתה בעומס המשימות, הימנעות מהצבת יעדים קשיחים מיד עם החזרה, ואפשרות לשעות עבודה גמישות יותר.
בסיכומו של דבר חשוב לזכור, כי רווחה ארגונית אמיתית אינה נמדדת בימי כייף או בהטבות חומריות ברגעי השפע, אלא ביכולת של הארגון להביט לעובד בעיניים דווקא בנקודת השבר החשוכה ביותר שלו, ולהזכיר לו שהוא, קודם כל, בן אדם.
