החשיבות של קידום רוחבי של עובדים והענקת עדיפות לאיוש משרות שנפתחות בחברה, על ידי עובדי החברה (גיוס פנימי), מתבטאת בכך שעובדים בכירים רבים, לא בהכרח מנהלים, שעברו במהלך השנים ממחלקה למחלקה בתוך אותה החברה, ועל ידי כך הצליחו לנצל את הכישורים שלהם במגוון תחומים, ולמדו כל פעם תחום חדש, הם עובדים שמאוד מרוצים במקום העבודה ולא מתכוונים לעזוב. רובם גם לא יעזבו במקרה שתהיה הרעת תנאים זמנית בגלל המצב הכלכלי.
מתברר שיתרונות הניוד הפנימי הופכים לאחד העוגנים האסטרטגיים החשובים ביותר לשימור עובדים ולחוסן ארגוני, במיוחד בתקופות של אי ודאות כלכלית.
בעידן שבו שוק העבודה מתאפיין בתנודתיות גבוהה ושינויים טכנולוגיים מהירים, ארגונים מובילים מבינים כי הנכס היקר ביותר שלהם כבר נמצא בתוך הבית.
ממחקרים רחבי היקף של ענקיות הייעוץ PwC, גרטנר, מקינזי דלויט וגאלופ, עולה, כי מתן עדיפות לגיוס פנימי וניוד רוחבי אינו רק הטבה לעובד, אלא אסטרטגיה עסקית קריטית המשפיעה ישירות על השורה התחתונה ועל שימור הידע בארגון.
התועלות לחברה – יעילות, חוסן וחיסכון:
ממחקרים של מקינזי עולה, כי חברות המשקיעות בתוכניות מוסדרות לפיתוח עובדים וניוד פנימי משיגות צמיחה ברווחים הגבוהה פי 2.5 לכל עובד בהשוואה למתחרותיהן.
היתרון המרכזי נעוץ בקיצור דרמטי של עקומת הלמידה: עובד פנימי כבר מכיר את התרבות הארגונית, המערכות והמשתמשים.
בנוסף, החוקרים של חברת גרטנר מדגישים, כי ניוד רוחבי מאפשר הסבה מקצועית מבוססת מיומנויות, המייתרת את הצורך בגיוס חיצוני יקר וממושך, ומגדילה את גמישות הארגון בזמן משבר.
מבחינת שימור עובדים, הקשר הוא מובהק. ממחקר של גאלופ עולה, כי תוכניות פיתוח וניוד פנימי מפחיתות את תחלופת העובדים מרצון בכ-34%.
עובדים שמקבלים הזדמנות ללמוד תחומים חדשים מציגים מחוברות ארגונית הגבוהה פי 3.5, מה שמסביר למה הם מוכנים להישאר בארגון ולגלות חוסן וסובלנות גם במצבים זמניים של הרעת תנאים או קיצוצים.
ישראל מול מדינות המערב:
למרות היתרונות הברורים, קיים פער משמעותי באימוץ המודל. במדינות המערב פועלות חברות רבות במודל של שוק כישרונות פנימי.
מחקרים של מקינזי מצביעים על כך שארגונים מובילים בעולם מאיישים כ-50% מהמשרות הפתוחות שלהם באמצעות גיוס פנימי.
בישראל, לעומת זאת, התמונה שונה. שוק העבודה הישראלי מתאפיין באופן מסורתי בתרבות של מעברים חיצוניים ודינמיות גבוהה (במיוחד במגזר ההייטק והטכנולוגיה).
שיעור הניוד הפנימי הממוצע בישראל נמוך יותר ונע סביב ה-15%-20% בלבד, מכלל האיושים, כאשר מרבית החברות עדיין נשענות על גיוס חיצוני כברירת מחדל, ורק בשנים האחרונות מתחילות להטמיע מערכות טכנולוגיות לניהול ניוד פנימי.
מה חושבים על כך העובדים – המבט הדורי:
התשובה לשאלה האם עובדים יעדיפו להתפתח באותו ארגון או לעבור למקום אחר כדי להתקדם, תלויה במידה רבה בהיצע ההזדמנויות השקוף שהארגון מייצר.
מדו"ח שפירסמה חברת היעוץ PwC בשם Hopes and Fears עולה, כי יותר מ-60% מהעובדים מעידים, כי יעדיפו להישאר בארגון הנוכחי שלהם אם תוענק להם האפשרות לעבור תפקיד או ללמוד מיומנויות חדשות.
עם זאת, הנכונות לניוד פנימי תלויה מאוד בפילוח הדורי:
בני דור ה-Y (דור המילניום), הם המנוע המרכזי מאחורי הדרישה לניוד פנימי.
ממחקרים של דלויט עולה, כי כ-77% מבני דור המילניום מצפים למסלולי התפתחות וגיוון מקצועי כתנאי לנאמנותם לארגון.
הם מחפשים קריירה דינמית ומעדיפים לעבור בין מחלקות כדי למנוע שחיקה, כל עוד החברה מאפשרת להם לצמוח.
בני דור ה-Z מציגים גישה פרגמטית ומורכבת יותר. ממחקרים שנערכו בשנתיים האחרונות עולה, כי בעקבות הטלטלות הכלכליות הגלובליות, דור ה-Z מייחס חשיבות עליונה ליציבות תעסוקתית וביטחון כלכלי.
לכן, הם מגלים נכונות גבוהה מאוד לניוד פנימי, אבל לא רק בשביל האתגר המקצועי, אלא מתוך אסטרטגיה של הגנה על מקום עבודתם ומיצוב עצמם כעובדים רב-תחומיים וחיוניים לארגון שלא ניתן לוותר עליהם.
בסיכומו של דבר, ארגון שיודע לאפשר לעובדיו להמציא את עצמם מחדש בין כותליו, מרוויח עובדים מיומנים, מחוברים ונאמנים, המסוגלים להצעיד אותו קדימה גם בתקופות של סערות כלכליות.
