שיתוף

לכל מעסיק, מעסקים קטנים ועד חברות גדולות ותאגידים, יש אחריות וחובות בנוגע למניעת הטרדה מינית במקום העבודה. חובת המעסיק למניעת הטרדה מינית מעוגנת בחוק ובתקנות למניעת הטרדה מינית.

מעסיק שאינו פועל על פי הוראות החוק והתקנות חושף את עצמו לתביעה אזרחית מצד עובדים ולקנסות ואף כתבי אישום שיוגשו על ידי אגף האכיפה של חוקי העבודה.

המשמעות היא, שהחוק והתקנות מטילים על המעסיק את החובה לנקיטת אמצעים למניעת הטרדה מינית בשגרת מקום העבודה וקובעים בצורה ברורה איך יש לטפל בתלונה לגבי הטרדה מינית.

יתרה מכך, חובתו של המעסיק למניעת הטרדה מינית לא מוגבלת רק לגבולות מדינת ישראל.

כל מעסיק ששולח עובדים לחו"ל, מחויב למנוע הטרדה מינית המכוונת נגדם, גם כאשר עובדים אלה נמצאים מטעם העבודה בחו"ל.

במילים אחרות, על מעסיק חלה חובה לנקוט אמצעים למניעת הטרדה מינית כלפי עובד או עובדת גם כשהם שוהים במדינה זרה בשל נסיעת עבודה.

כאשר במדינה הזרה קיימת תרבות עסקית בה גבולות העבודה מטושטשים וקיים סיכון מוגבר להטרדה מינית, על המעסיק לנקוט אמצעי מנע מוגברים למניעת ההטרדה.

אם המעסיק לא נקט אמצעים למניעת ההטרדה המינית, בית הדין עלול לחייבו בתשלום פיצויים בשל מעשה ההטרדה עצמו שנעשה על ידי עובדו או ממונה מטעמו, בנוסף על פיצויים בשל טיפול שלא כדין בהטרדה.

במקרה מסוים, עובדת בתפקיד בכיר שנשלחה כמה פעמים במסגרת עבודתה לעבוד במדינה זרה, שוכנה במהלך חלק מנסיעותיה בווילה שכורה, ששימשה כמקום לינה וכמרחב עבודה.

הווילה נשכרה על ידי אדם נוסף שבעלי החברה ניהלו עמו קשר עסקי. בית הדין ראה בו ממונה שאינו עובד החברה.

העובדת הגישה לבית הדין האזורי תביעה נגד החברה וכנגד מנכ"ל החברה, במסגרתה תבעה פיצויים בגין מעשי הטרדה מינית שבוצעו כלפיה במסגרת עבודתה בחו"ל.

בנוסף דרשה העובדת פיצויים בגין הפרת חובת החברה לפי החוק למניעת הטרדה מינית ובגין התנכלות שהתבטאה בהתערערות מערכת היחסים בינה לבין המנכ"ל וצמצום סמכויותיה, עד שנאלצה להתפטר.

בית הדין האזורי לעבודה דחה את טענותיה של העובדת נגד מנכ"ל החברה, אך קבע כי הממונה הטריד אותה מינית במהלך שהותה בחו"ל.

למרות שמנכ"ל החברה היה מודע להטרדות המיניות כלפי העובדת, היא נדרשה לשוב ולהיפגש עם הממונה במהלך נסיעותיה הבאות.

בית הדין האזורי לעבודה קבע שלחברה יש אחריות להטרדה המינית, והיא כשלה בטיפול בנושא זה.

כתוצאה מכך חייב בית הדין את החברה לשלם לעובדת פיצוי בסכום של 35 אלף שקלים בגין אי עמידה בהוראות החוק ובדבר טיפול לקוי בתלונה, ופיצוי בגין התנכלות בסכום של 30 אלף שקלים. כלומר סכום כולל של 65 אלף שקלים.

העובדת ערערה לבית הדין הארצי לעבודה על דחיית תביעתה כנגד מנכ"ל החברה ועל הסכומים שנפסקו לטובתה בבית הדין האזורי לעבודה .

בית הדין הארצי לעבודה פסק כך:

חובת המעסיק על פי הדין הישראלי, לרבות חובתו לפי החוק למניעת הטרדה מינית חלות גם כלפי עובד או עובדת שנשלחו מטעמו לעבוד במדינה זרה.

המעסיק חייב לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע הטרדה מינית במסגרת יחסי עבודה. מחובה זו נגזרת החובה הכללית למנוע מראש הטרדה או התנכלות, חובת הטיפול ביעילות במקרה של הטרדה או התנכלות, חובת מניעת הישנות המקרה וחובת תיקון הפגיעה שנגרמה.

לדברי בית הדין הארצי לעבודה, מעסיק שלא פעל כנדרש על פי החוק והתקנות למניעת הטרדה מינית עלול לשאת באחריות לעצם מעשה הטרדה או התנכלות של עובדו או ממונה מטעמו, בנוסף לאחריות שחלה עליו בשל טיפול שלא כדין בתלונה על הטרדה מינית.

בית הדין הארצי לעבודה הדגיש, כי כשעובד או עובדת נשלחים במסגרת עבודתם למדינה זרה, ובאותה מדינה קיימת תרבות עסקית בה גבולות העבודה מטושטשים, וכתוצאה מכך יש סיכון מוגבר להטרדה מינית, על המעסיק לנקוט אמצעי מנע נוספים למניעת ההטרדה המינית.

לדברי בית הדין הארצי לעבודה, אין בתרבות זו כדי להפחית מחובתו של המעסיק למנוע הטרדה מינית.

במקרה הנוכחי חלה על החברה חובה מוגברת למנוע את ההטרדה המינית, בהנתן נורות אזהרה, שהיו אמורות לחזק את המסקנה כי קיים סיכון מוגבר למעשי הטרדה מינית.

ואלו הן נורות האזהרה שציין בית הדין הארצי לעבודה:

  • מגורים באזור ששימש גם כמקום לינה וגם כמרחב עבודה, ובכך טומן בחובו סיכון לפרשנות שגויה בדבר טשטוש הגבולות בין העסקי לפרטי.
  • סביבת עבודה רוויה באלכוהול, שכן אלכוהול שובר את המחיצות ומטשטש את ההבדל בין מערכת יחסי עבודה למערכת יחסים חברתית.
  • אירוע שבו במהלך פגישה עסקית הגיעו שבע נשים מלוות בשני גברים.

למרות נורות האזהרה, החברה לא נקטה אמצעי מנע כנדרש ועל כן היא אחראית למעשה ההטרדה שבוצע על ידי הממונה.

לדברי בית הדין הארצי לעבודה, לא מקובלת טענת החברה, לפיה העובדת לא ביקשה להתאכסן במלון נפרד ולכן לא חלה אחריות על החברה.

בית הדין הארצי לעבודה הדגיש, כי האחריות לנקיטת אמצעי מנע מוטלת על המעסיק ואין להעביר את האחריות לעובדת.

מאחר שהחברה לא עשתה די למניעת מעשה ההטרדה למרות נורות האזהרה, בית הדין הארצי חייב את החברה לשלם לעובדת פיצוי בסכום של 100 אלף שקלים בגין מעשי ההטרדה.

לדברי בית הדין הארצי לעבודה, לאחר שהעובדת שיתפה את מנכ"ל החברה בהטרדה המינית הפיזית שחוותה, לא חל כל שינוי בתנאי ביצוע העבודה מבחינת המיקום ואופי המיקום, לרבות צריכת האלכוהול בו.

בכך הפרה החברה את חובתה לטפל בתלונה ולמנוע את הישנות מעשה ההטרדה.

מכיוון שכך, חייב בית הדין את החברה לפצות את העובדת בסכום של 30 אלף שקלים, המתווספים ל-35 אלף שקלים שפסק בית הדין האיזורי בסעיף זה.

כלומר הפיצוי הכולל בסעיף זה הועמד על סכום של 65 אלף שקלים בגלל אי נקיטת אמצעים למניעת הישנות מעשי ההטרדה.

בית הדין האיזורי לעבודה קבע, כי התערערות מערכת היחסים בין העובדת לבין המנכ"ל וצמצום סמכויותיה נבעו, בין היתר, בשל הטיפול הלקוי של החברה באירוע ההטרדה המינית.

בין הצדדים התגלו אומנם חילוקי דעות מקצועיים, אבל הם היו נגועים ברגשותיה ופעולותיה של העובדת, שהבינה כי גם בנסיעותיה הבאות לחו"ל היא עלולה להיפגש שוב עם הממונה, לאור היעדר טיפול ראוי מצידה של החברה בתלונתה.

מכיוון שכך, פסק בית הדין הארצי לעבודה כי החברה תשלם לעובדת פיצוי של 50 אלף שקלים בשל התנכלות הקשורה בהטרדה מינית (כלומר, בית הדין הארצי לעבודה הוסיף 20 אלף שקלים לפיצוי בסכום 30 אלף שקלים שקבע בית הדין האיזורי בסעיף זה).

בסיכומו של דבר חויבה החברה לשלם לעובדת פיצוי כולל בסכום של 215 אלף שקל בגין הסעיפים הבאים:

  • פיצויים בשל מעשי ההטרדה: פיצוי בסכום של 100 אלף שקלים.
  • פיצויים בגין הפרת החובה של החברה למנוע את הישנות מעשה ההטרדה: 65 אלף שקלים.
  • פיצויים בשל התנכלות בעקבות ההטרדה המינית: 50 אלף שקלים.

 

כנס פיתוח ארגוני 2024

כנס AI למשאבי אנוש 2024

אין תגובות

השאר תגובה