שיתוף

בית הדין לעבודה קיבל לאחרונה את תביעתו של עובד נגד המעסיק בנושא פיטורים ללא שימוע ואפליה על רקע מוגבלות רפואית, והורה לחברה לפצות את העובד.

העובד שסובל ממחלת קרוהן פוטר לאחר שביקש מימון של הוצאות נסיעה. לדברי העובד, המחלה מחייבת אותו לעצור בדרך להתפנות, ולכן עליו להגיע ברכב פרטי ולא בהסעות מטעם המעסיק.

בית הדין לעבודה קבע, כי המעסיק הפר את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ופיטר את העובד שלא כדין.

העובד עבד במקום העבודה כשמונה שנים. בשלב מסוים הוא החל לסבול ממחלת הקרוהן שהינה מחלת מעי דלקתית כרונית, ובגללה נזקק לאשפוזים ונעדר מעבודתו פעמים רבות.

לפני כמה שנים הועבר המפעל לעיר סמוכה והמעסיק החל להפעיל הסעות לעובדים מהעיר שבה היה ממוקם המפעל קודם לכן לעיר השכנה בה מוקם המפעל החדש.

כשנה לאחר מכן הוחמר מצבו הבריאותי של העובד ובשלב מסויים הוא פנה אל מנכ"ל החברה בבקשה לאישור חריג למימון הוצאות נסיעה בגלל מגבלתו הרפואית.

המנכ"ל דחה את בקשתו ואמר לעובד כי הוא יכול לבקש מנהג ההסעה לעצור בכל רגע שירצה. בעקבות הסירוב הסתיימו יחסי העבודה.

בתביעה שהגיש העובד הוא טען כי הוא פוטר ללא שימוע וממניעים זרים ולא מקצועיים. לדבריו, סירובו של המעסיק מהווה אפליה כלפיו והפרה של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. בנוסף על כך, תבע העובד פיצוי בגין עוגמת הנפש והאטימות למצבו הרפואי.

המעסיק מצידו טען, כי היענות לבקשת העובד מהווה אפליה כלפי יתר העובדים. לטענת החברה, בקשתו של העובד נשקלה בכובד ראש בטרם הוחלט לסרב לה.

לטענת החברה, היא הבינה מהתנהלותו של העובד כי ברצונו לסיים את יחסי העבודה בהסכמה ולכן נמסר לו מכתב הפסקת עבודה.

בית הדין לעבודה קיבל את טענת העובד לפגיעה לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות והסביר, כי על פי החוק, אפליה אסורה בעבודה כוללת גם אי ביצוע התאמות שנדרשות בשל צרכיו של אדם עם מוגבלות.

עוד קבע בית הדין לעבודה, כי בקשתו של העובד היתה סבירה ומוצדקת מבחינה רפואית, ולא מדובר בהתאמה שהטילה נטל בלתי סביר על המעסיק.

בית הדין לעבודה התרשם שהחברה לא שקלה את בקשת העובד ברצינות הנדרשת, ושהחלופה שהוצעה לו (לבקש מנהג ההסעות לעצור בדרך) פוגעת בכבודו של התובע בניגוד לתכלית החוק.

בית הדין לעבודה דחה את טענת החברה כאילו היענות לבקשה היתה מפלה את יתר העובדים, שכן החוק קובע בפירוש כי פעולה שנועדה לתקן אפליה קודמת או קיימת, לא נחשבת לאפליה פסולה.

מנגד, קבע בית הדין לעבודה, כי דחיית בקשתו של העובד מהווה אפליה אסורה כלפיו בשל מצבו הרפואי.

בעקבות הפרת החוק ועוגמת הנפש שנגרמה לעובד פסק בית הדין לעבודה כי המעסיק ישלם לעובד פיצוי בסכום של 35 אלף שקלים.

בית הדין לעבודה התרשם, כי העובד פוטר בניגוד לדין וללא הסכמה מצדו. לכן, בנוגע לסיום יחסי העבודה, נקבע כי המעסיק ישלם לעובד פיצוי נוסף בסכום של 20 אלף שקל משום שלא נערך לו שימוע לפני פיטורים כנדרש.

כמו כן ישלם המעסיק לעובד הוצאות משפט בסכום של 9,000 שקל. פיצויי הפיטורים הועברו לעובד על ידי המעסיק לפני  הגשת התביעה.

כנס משאבי אנוש בנושא העצמת ההון האנושי

אין תגובות

השאר תגובה