שיתוף

מספרי המפוטרים והעובדים שיוצאים כיום (שוב) לחופשות ללא תשלום (חל"ת) הולכים ועולים ויחד איתם גוברים הסיכויים לעלייה במספר הפרילנסרים.

עובדים רבים שהיו שכירים, פוטרו או הוצאו לחל"ת, ואינם יכולים להסתפק בדמי האבטלה, מעדיפים לעבוד במתכונת פרילנס כדי להגדיל את הכנסתם.

במקביל, ארגונים רבים מעדיפים לשכור פרילנסרים לתקופות מוגבלות, בשל אי הוודאות השוררת בשווקים.  

בין הפרילנסר לארגון לא מתקיימים יחסי עובד מעסיק ולכן הארגון חוסך את העלויות הנובעות מהזכויות הקוגנטיות של המועסק, לרבות הפקדות לפנסיה, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, ימי חופשה בתשלום, ימי מחלה ועוד.

יצויין, כי במקרים שבהם בית הדין לעבודה קובע בדיעבד כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, המעסיק רשאי לקזז את הסכומים העודפים ששילם לעובד כעצמאי, מתוך הסכומים שעליו לשלם לו בדיעבד כשכיר.

אם כן, איך יכולים מנהלי משאבי אנוש להיות בטוחים שהאדם שאת שירותיו הם זה עתה שכרו, לא יתבע בעתיד זכויות סוציאליות כאילו הועסק כשכיר בחברה לכל אורך התקופה.

בחינת קיומם של יחסי עבודה נעשית באמצעות ההמבחן המעורב המשלב בתוכו כמה מבחנים. המבחן העיקרי הוא מבחן ההשתלבות.

מבחן זה בודק מהי מידת ההשתלבות של העובד במקום העבודה. מצב אחד שבודקים הוא באיזו מידה העובד משתלב במערך הארגוני של מקום העבודה שבו הוא מועסק, והאם הפעולה שמבצע העובד מהווה חלק אינטגרלי מפעילות הליבה של העסק או פעילות משלימה.

המצב השני שנבדק הוא, האם לאותו פרילנסר יש עסק משלו (המוגדר ברשויות המס כעסק עצמאי) המעניק שירותים באופן חיצוני. לשם כך בודקים האם העובד נושא בעלויות עסק, וכן האם הוא מהווה יחידת רווח והפסד.

בנוסף למבחן ההשתלבות, בוחן בית הדין לעבודה מכלול של סממנים רלוונטיים כדי לקבוע האם מתקיימים בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק:

מבחן הקשר האישי: מבחן זה בודק האם ההתחייבות והחובה לבצע את העבודה היא אישית, כלומר מוטלת רק על הפרילנסר עצמו, או שמבצע העבודה רשאי לשלוח מישהו אחר במקומו לבצעה.

מבחן משנה הוא, על מי מוטלת החובה לדאוג למחליף בעת שמבצע העבודה נעדר.

כשעובד נעדר מעבודתו, על המעסיק לדאוג למחליף. כשפרילנסר עצמאי נעדר, החובה לדאוג למחליף מוטלת עליו.

מבחן הפיקוח: במסגרת יחסי עובד-מעסיק נתון העובד לפיקוחו ולמרותו של המעסיק, בעוד שלעוסק העצמאי יש גמישות רבה יותר.

מבחן מסגרת שעות העבודה: שכירים מועסקים בדרך כלל במסגרת קבועה של ימים ושעות עבודה, והעבודה מתבצעת עבור מעסיק אחד בלבד באותו פרק זמן.

מבחן מקום העבודה: האם העבודה בוצעה אצל המעסיק, כלומר במשרדי המעסיק או באתר שלו, או במקום אחר.

מבחן אספקת כלי העבודה: במסגרת יחסי עובד-מעסיק, בדרך כלל מספק המעסיק את כלי העבודה ואילו העובד מספק את כוח עבודתו. עובד עצמאי מספק בדרך כלל, גם את כלי העבודה ואמצעי הייצור.

מבחן הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה: הסכמת הצדדים לגבי אופן העסקה מהווה ראיה לכוונת הצדדים, אך אינה קובעת כשלעצמה את מערכת היחסים ביניהם.

כלומר, גם אם בחוזה העבודה הסכימו הצדדים על יחסי עצמאי – מזמין שירות, הדבר אינו סותר את קיומם של יחסי עובד-מעסיק, כאשר אלה מתקיימים לפי אמות המידה המהותיות.

מבחן אופן תשלום השכר ואופן הרישום במוסד לביטוח לאומי וברשויות המס: צורת התשלום ואופן הרישום במוסד לביטוח לאומי וברשות המיסוי מהווים עוד אחד מהסממנים לקביעת המעמד בין הצדדים, אך אין בהם כשלעצמם, כדי לקבוע את טיב היחסים בין הצדדים.

מבחן החשבונית: עבודה באמצעות חשבונית מס, או רישום כעצמאי בביטוח לאומי, אינם סותרים את קיומם של יחסי עובד-מעסיק, כאשר אלה מתקיימים לפי אמות המידה המהותיות שנקבעו בפסיקה.

מבחן משך ההתקשרות ורציפותה: ככל שההתקשרות ארוכה ורצופה יותר, הנטייה תהיה לראות במערכת היחסים בין הצדדים כיחסי עובד-מעסיק.

סדנת פרזנטציה אפקטיבית והעברת מסרים מרחוק

אין תגובות

השאר תגובה