שיתוף

המעסיק לא הוכיח לבית הדין כי הציב לרשות העובד הסעות על חשבונו, ולכן הוא זכאי לדמי נסיעות על פי צו ההרחבה הכללי, בהתאם למחיר חופשי חודשי, כך פסק לאחרונה בית הדין הארצי לעבודה.

לדברי בית הדין, אף על פי שהעובד לא דרש את החזר דמי הנסיעות בזמן אמת, זה לא מונע ממנו זכות שמוקנית לו מכוח צו הרחבה קוגנטי.

בית הדין הארצי לעבודה פסק עוד, כי בהיעדר קשר סיבתי בין הפגמים בהתנהלות המעסיק לבין התפטרות העובד, הוא אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, ואין מקום להתערב בסכום שנפסק לזכותו בגין פגמים בתלושי השכר.

פרטי המקרה: העובד עבד בחברה במשך כארבע שנים ואז התפטר. התביעה שהגיש העובד כנגד המעסיק התקבלה באופן חלקי, והוא ערער על כך לבית הדין הארצי לעבודה.

העובד הגיש ערעור ביחס לשלושה רכיבים: דמי נסיעות, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי העברת ניכויים לרשויות המס בחודשים בהם לא הונפקו לעובד תלושי שכר ועל שיעור הפיצוי שנפסק לזכותו בגין פגמים בתלושי השכר בסכום של 5,000 שקל.

בית הדין הארצי לעבודה קיבל את הערעור בחלקו ופסק, כי רק הערעור בגין דמי נסיעות התקבל. העובד הוכיח כי התגורר באופקים ועבד בבאר שבע במשך חמישה ימים בשבוע.

לכן הוא זכאי לדמי נסיעות מכוח צו ההרחבה הכללי שאין חולק שלא שולמו לו, ואין קביעה כי נכללו בשכרו.

לאור זאת, מוטלת על המעסיק חובת ההוכחה לגבי טענתו כי העובד קיבל הסעות על חשבונו, ובכך הוא חסך לו את הצורך להשתמש בתחבורה ציבורית.

ואמנם, מהקביעות של בית הדין האיזורי עולה, כי היו מצבים מסוימים בהם נסע העובד בהסעות במימון המעסיק.

אבל אין מחלוקת על העובדה שההסעות לא היו עד אופקים, ולכן העובד נדרש לממן על חשבונו את הגעתו מבאר שבע לאופקים וחזרה.

המעסיק לא עמד בנטל להוכיח שכל סכום הנסיעות לעובד נחסך על ידו. לכן, על פי צו ההרחבה הכללי לדמי נסיעות על פי עלות כרטיס חופשי חודשי בתקופה הרלוונטית, העובד זכאי לדמי נסיעות.

יתרה מכך, בית הדין הארצי פסק, כי גם אם העובד לא נדרש לנסוע מדי יום, אבל לאור קביעת בית הדין האזורי הוא עבד חמישה ימים בשבוע, יש להניח כי עלות כרטיס חופשי חודשי נמוכה מהחישוב יומי.

בנוגע לפיצויי הפיטורים, בית הדין האיזורי לעבודה דחה רכיב זה לאחר ששוכנע כי גם אם נפלו פגמים בהתנהלות החברה כלפי העובד, הם לא היו הסיבה להתפטרותו, וכי הסיבה להתפטרותו היתה לעבור לעבוד עבור מעסיק אחר.

כמו כן שוכנע בית הדין הארצי כי העובד לא התלונן בזמן אמת על הפגמים ולא ביקש מהמעסיק את תיקונם.

מכיוון שכך, פסק בית הדין הארצי, כי בית הדין האיזורי צדק כשדחה את דרישת העובד לפיצויי פיטורים.

ומכיוון שכך, בית הדין הארצי לא דן בשאלה האם התקיימו נסיבות שבהתאם לפסיקה פוטרות עובד ממתן התראה על התפטרותו.

עוד פסק בית הדין הארצי, כי מכיוון שהמעסיק לא מסר לעובד תלושי שכר בזמן אמת, ומכיוון שיש פגמים בתלושים שכן ניתנו, פסק בית הדין האיזורי כי המעסיק ישלם לעובד פיצוי בסכום של 5,000 שקלים.

בית הדין האיזורי לקח בחשבון בעת קביעת הסכום, כי העובד לא התלונן בזמן אמת, וכי הסכומים שפורטו בתלושי השכר משקפים את הסכומים ששולמו לו.

בית הדין הארצי פסק, כי היעדר התלונה בזמן אמת מצד העובד, לא נבע מחששו של העובד או משום שלא היה מודע לזכויותיו, אלא יתכן כי אי המצאת התלושים בזמן אמת התאים גם לצרכיו.

ולכן, פסק בית הדין ארצי, כי אין הצדקה להתערב בסכום שנפסק על ידי בית הדין האיזורי ומצוי במתחם שיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

בנוגע לפיצוי בגין חיובי מס הנובעים מאי הנפקת התלושים במועד, העובד לא הוכיח שנגרם לו נזק כלשהו.

לדברי בית הדין הארצי, לא מספיק לטעון את הטענה התיאורטית על הפרת חיוב חוזי שאין נזק בצדה. לדברי בית הדין הארצי, אין בכך כדי לפגוע בחובה לבצע דיווחים כנדרש בדין, ולשלם את המיסים הנובעים מכך.

בסיכומו של דבר, בית הדין הארצי קיבל את הערעור של העובד בחלקו ופסק, כי המעסיק ישלם לעובד, בנוסף לסכומים שבית הדין האיזורי פסק לזכותו, גם דמי נסיעות בסכום של 9,400 שקלים בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה עד התשלום בפועל. כמו כן, המעסיק ישא בהוצאות הערעור, אך בהתחשב בכך שהערעור התקבל רק בחלקו, ישלם המעסיק סכום של 2,200 שקלים.

סדנת ניהול זמן

אין תגובות

השאר תגובה