שיתוף

אחת מזכויות הקניין של מעסיקים במקומות עבודה היא הזכות לשמור על הסודות המסחריים שלהם. לכל מעסיק יש זכות לשמור על הסודות המסחריים שלו.

לשם כך מאפשר החוק למעסיקים להגביל את העובדים. במקומות שהגבלות לא נשמרות, מתערב בית הדין לעבודה לטובת המעסיק.

אחת הדילמות הגדולות בנושא זה היא הסתירה שלפעמים קימת בין זכויות העובד לבין זכות הקניין של המעסיק.

בשנים האחרונות ניתן לראות במקרים לא מעטים העדפה של זכויות העובדים על פני זכויות הקניין של המעסיק.

אחרי הכול, המידע המסחרי הסודי של המעסיק מהווה את ליבת העסק של רוב החברות המודרניות. זהו הנכס היקר והחשוב ביותר של המעסיק.

החוק מעניק למעסיק זכויות שמאפשרות לו למנוע מעבר של סודות מסחריים לחברה אחרת. אבל בנוסף, חשוב ורצוי להוסיף סעיף אי העברת מידע בחוזה העבודה.

החוק שעוסק בכך מבוסס על שלושה עקרונות: שמירה על סודיות, אי תחרות, ניגוד אינטרסים.

כלומר, על העובד לשמור על סודיות הסודות המסחריים של הארגון. כמו כן אסור לו להיות בתחרות מול החברה בנוגע למידע שמגיע אליו בתוקף תפקידו ואסור להיות בניגוד אינטרסים עם המעסיק.

לדוגמה, אם העובד הוא מנהל מכירות, ובתפקידו זה מגיעה לידיו עסקה שהוא יכול להרוויח ממנה באופן אישי, אבל אם הוא יבצע אותה לחברה עלול להגרם נזק או שהיא תפסיד ממנה בדרך כלשהי, זהו ניגוד אינטרסים.

להלן מקרה לדוגמה, בו הטיל בית הדין האיזורי לעבודה על עובד לשעבר בחברה מסויימת, לשלם לחברה בה עבד פיצויים בסכום של 50 אלף שקל בשל הפרת סודות מסחריים וגניבת לקוחות.

הסיבה לפיצוי: לאחר שהעובד עזב את החברה בה עבד הוא הקים חברה מתחרה. כדי לקדם את החברה שהקים, פנה העובד לשעבר אל לקוחותיה של החברה הקודמת בה עבד, ושידלם להעביר אליו את עסקיהם.

בית הדין לעבודה קבע, כי לקוחותיה של חברה הם רכושה הפרטי ורשימת הלקוחות שלה מהווה סוד מסחרי.

כמו כן קבע בית הדין לעבודה, כי עובד שעזב את החברה אינו רשאי לקחת איתו את לקוחותיה של החברה, ויתרה מכך, אסור לו גם לפנות אליהם.

זאת, גם אם העובד המדובר הוא זה שגייס את הלקוחות לחברה במהלך עבודתו בחברה, ולמרות שיש בינו לבין אותם לקוחות קשרים אישיים.

במקרה הנדון, אותו עובד היה סבור שהלקוחות הם שלו משום שהוא זה שגייס אותם. כמו כן חשב אותו עובד, שהמשא ומתן על כך שעליו לנתק את קשרי עבודתו עם אותם לקוחות לאחר עזיבתו את החברה, התבצע רק למראית עין.

יתר על כן, אותו עובד טען שחלק מלקוחות אלה הם מכריו וקרובי משפחתו.

למרות זאת, בית הדין האיזורי לעבודה קבע, כי קרבתם של לקוחות אלה אל העובד אינה מהווה עילה המאפשרת לו להשתמש ברשימת הלקוחות שאותה השיג במסגרת עבודתו אצל המעסיק.

אין תגובות

השאר תגובה