שיתוף

בית הדין לעבודה פסק לאחרונה כי עובד שנפגע בתאונת עבודה ומקבל קצבת נכות מביטוח לאומי וגם קצבת אבדן כושר עבודה, לא יכול לקבל את מלוא קצת אבדן כושר העבודה מחברת הביטוח וכי יש לקזז ממנה את הקצבה שהוא מקבל מהביטוח הלאומי.

עם זאת, בכל מקרה, קצבת אבדן כושר עבודה מחברת הביטוח לא יכולה להיות פחות מ-30% מקצבת הנכות שהוא מקבל מביטוח לאומי וסך כל הקצבאות שהעובד זכאי להן לא יהיה גבוה מ-100% מהשכר הקובע.

מפסק דין שהתקבל לאחרונה בבית הדין לעבודה עולה, כי ביטוח פנסיוני של אדם בנושא פגיעה בכושר העבודה בעקבות תאונת עבודה מורכב משלושה מרכיבים:

1 מרכיב אחד נובע מחוק הביטוח הלאומי הכולל, בין היתר, תשלום קצבאות או מענק למי שכושרו לעבוד נפגע בשל תאונת עבודה.

במקרה הנוכחי, הביטוח הלאומי אישר לעובד נכות בשיעור של 100%, והוא אמור לקבל קצבה בשיעור של 75% מהשכר הקובע המבוטח בחוק.

2 המרכיב השני הוא פנסיה תעסוקתית: מרכיב זה כולל מכשירים פנסיונים שונים לאובדן כושר עבודה (ביטוח נכות).

הוסכם כי יש לראות את העובד כאילו היה מבוטח בביטוח פנסיוני מקיף בקרן הפנסיה, ועל זכאותו ממקור זה חלות הוראות תקנון החברה. תקנון זה קובע, כי בהיות העובד נכה 100% שאינו סיעודי, הוא זכאי לקבל מקרן הפנסיה קצבת נכות בשיעור של 75% מהשכר הקובע לפנסיית נכות.

זאת ועוד, בתקנון קיימת הוראה לפיה, במקרה שבו הנכות נוצרה כתוצאה מתאונת עבודה, אזי קרן הפנסיה מפחיתה מקצבת אבדן כושר העבודה (הנכות) את הסכומים שהעובד מקבל מביטוח לאומי.

עם זאת, ההפחתה אינה מלאה, והעובד זכאי למינימום (גמלה מינימלית) בשיעור של 30% מהשכר הקובע לפנסיית נכות (אכ"ע), לה הוא זכאי מהקרן.

3 המרכיב השלישי הוא הרחבות מסחריות ביטוחיות – ביטוח פרט, בו נמצאים ביטוחי הפרט שהנעשים באופן וולנטרי, ואשר עליהם חלות הוראות חוק חוזה הביטוח.

במוקד התביעה קיימת ההשלכה של ההטבה הביטוחית המופיעה בחוברת פירוט הכיסויים שניתנו לחברים באיגוד המקצועי שבו חברה העובד, בנושא ביטול הקיזוז של קצבת הנכות מביטוח לאומי, מפנסיית הנכות.

המחלוקת היתה לגבי הסוגייה, האם ביטול הקיזוז הינו מלא ובלתי מוגבל (כעמדת העובד), או מוגבל כך שהצטברות התשלומים היא עד לתקרה של 100% מהשכר המבוטח, כעמדת המעסיק.

בית הדין לעבודה פסק כי לאור הנתונים הבאים: אופי תשלום פנסיית הנכות מקרן הפנסיה בגין אובדן כושר עבודה שהיא מסוג שיפוי (ולא פיצוי), עמימות הניסוח בחוברת הכיסויים בה נכללה ההטבה הביטוחית, עמדתה של רשות שוק ההון, והימנעות העובד מלהביא לעדות את נציגי האיגוד המקצועי (האיגוד מהווה צד לעריכת ההסדר הביטוחי), יש להעדיף את פרשנות המעסיק.

בית הדין לעבודה לא מצא עיגון נורמטיבי לפרשנות של העובד, המביאה לכך שהוראה שהיא שיפוי במהותה, תביא לתשלום העולה על גובה הנזק. וזאת בניגוד לעמדת רשות שוק ההון.

לאור כל זאת נקבע, כי קצבת נכות תעסוקתית מקרן פנסיה שהיא מסוג שיפוי, לא יכולה להתווסף במלוא הסכום לקצבת אבדן כושר עבודה של הביטוח הלאומי.

כלומר, הסכום הכולל שהעובד יקבל משני המקורות גם יחד לא יכול להיות גבוה יותר ממלוא הנזק, וצבר ההכנסות יקבל הלכה למעשה אפקט של פיצוי ויישחק את אופי פנסיית הנכות מקרן הפנסיה כשיפוי.

בית הדין לעבודה קבע עוד, כי מאחר שמדובר בביטוח מסוג שיפוי, אין מקום לאפשר צבירת מקורות שיפוי, בסכום כולל שיהיה גבוה מהשכר הקובע.

יצויין, כי השכר הקובע מושתת על שיקולי מדיניות חברתית כלכלית, שבבסיסה התמריץ לעידוד ההשתלבות בשוק העבודה לאחר הפגיעה.

לאור כל זאת פסק בית הדין לעבודה, כי להוראה בדבר ביטול הקיזוז כפי שהיא מופיעה בחוברת הכיסויים, יש לתת משמעות מוגבלת, לפיה שיעור קצבת אבדן כושר העבודה (הנכות) של העובד בצירוף סכום קצבת הנכות מהביטוח הלאומי אינם יכולים להיות גבוהים מ-100% מהשכר הקובע.

אין תגובות

השאר תגובה