עובד צובר את מספר ימי החופשה השנתית בכל שנה קלנדרית (ינואר עד דצמבר) על פי ארבעה קריטריונים.
הקריטריון הראשון: ראשית, מהו אורך שבוע העבודה במקום העבודה (חמישה או ששה ימים בשבוע).
הקריטריון השני: מהו משך הקשר יחסי עובד-מעסיק במהלך השנה, כלומר, בודקים האם במשך כל השנה התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, או שיחסי העובד-מעסיק התקיימו רק בחלק מהשנה בגלל פיטורים, התפטרות, או תחילת עבודה במהלך השנה.
הקריטריון השלישי: מהו מספר הימים בפועל שעבד העובד במהלך השנה. הצבירה נעשית באותו אופן למי שעובדים יום עבודה מלא ולמי שעובדים בהיקף של יום עבודה חלקי.
הקריטריון הרביעי: מהו הוותק של העובד במקום העבודה. לחוק חופשה שנתית מגדיר שנת עבודה כ-12 חודשים, שתחילתו באחד בינואר של כל שנה.
לכן, לצורך חישוב החופשה השנתית, הוותק אינו משך הזמן שהעובד עובד במקום העבודה, אלא כמה שנים קלנדריות (מינואר עד דצמבר) הוא עובד במקום העבודה.
היקף המשרה של העובד אינו נלקח בחשבון בחישוב מספר ימי החופשה שהעובד זכאי להם.
עובד במשרה חלקית זכאי לאותו מספר ימי חופשה כמו עובד במשרה מלאה. היקף המשרה של העובד נלקח בחשבון רק בעת קביעת ערך יום החופשה.
מספר ימי החופשה השנתית שנקבעו כוללים את ימי המנוחה השבועית. מספר ימי העבודה בפועל שמהם רשאי העובד להיעדר על חשבון החופשה השנתית משתנה בהתאם לאורך שבוע העבודה המקובל במקום העבודה.
עובד שבמקום עבודתו מונהג שבוע עבודה בן חמישה ימים, זכאי לחמישה ימי היעדרות מעבודה על כל שבעה ימי חופשה שצבר.
עובד שבמקום עבודתו עובדים ששה ימים, זכאי לששה ימי היעדרות מעבודה על כל שבעה ימי חופשה שצבר.
אם העובד עבד לפחות 200 ימים במהלך השנה, הוא יצבור במהלך שנה זו את מלוא ימי החופשה שקבועים בחוק או בצו ההרחבה.
אם הוא עבד פחות מ-200 ימים באותה שנה, הוא יצבור את החלק היחסי ממספר ימי החופשה שקובעים בחוק או בצו ההרחבה.
עובד שעבד במקום העבודה רק בחלק מהשנה, הוא עובד שיחסי העובד-מעסיק בינו לבין המעסיק לא נמשכו לאורך כל השנה הקלנדרית (מינואר-דצמבר), בין אם משום שפוטר או התפטר במהלך השנה או שהעובד החל את עבודתו אצל המעסיק באמצע השנה.
להלן חישוב ימי החופשה שנתית של עובד כזה: אם העובד עבד לפחות 240 ימים באותה שנה, הוא יצבור באותה שנה את מלוא ימי החופשה הקבועים בחוק או בצו ההרחבה.
אם הוא עבד פחות מ-240 ימים באותה שנה, הוא יצבור את החלק היחסי ממספר ימי החופשה שקובעים בחוק או בצו ההרחבה.
צבירת ימי חופשה בתקופת מחלה: ימי היעדרות של עובד בגלל מחלה שבגינם מקבל העובד דמי מחלה ייחשבו לצורך צבירת ימי החופשה כאילו היו ימי עבודה בפועל.
יום מחלה חלקי בו עבד העובד בחלק מהיום וקיבל דמי מחלה עבור יתרת היום, נחשב כיום עבודה מלא לצורך חישוב מספר ימי החופשה השנתית.
נכון לעכשיו, לא נקבעה עדיין קביעה מפורשת בפסיקת בית המשפט לגבי צבירת ימי חופשה במהלך היעדרות מסיבות אחרות שבגינן משולם לעובד שכר.
צבירת ימי חופשה בתקופה של היעדרות בתשלום כולל מילואים: בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, חלק מהשופטים סברו שיש לספור את כל ימי היעדרות בתשלום מסיבה שלא תלויה בעובד (כמו מילואים) כימי עבודה בפועל לצורך חישוב הזכאות לימי חופשה. עמדה זו לא היתה חלק מעמדת הרוב ולכן היא אינה הלכה מחייבת.
צבירת ימי חופשה לעובדים במשרה חלקית: עובדים במשרה חלקית צוברים את אותו מספר ימי חופשה כמו עובדים במשרה מלאה, אבל שווי יום חופשה שלהם יהיה נמוך יותר בהתאם לחלקיות המשרה.
עם זאת יש מקומות עבודה שבהם מספר ימי החופשה שצובר העובד הם יחסיים להיקף משרתו, אבל במקרה כזה גם מספר ימי החופשה שינוכה ממכסת הימים הצבורים כאשר ינצל את החופשה, יהיה יחסי להיקף משרתו.
לדוגמה: עובד בחצי משרה צובר בדיוק את אותו מספר ימי חופשה של עובד במשרה מלאה.
אבל כשיצא לחופשה ישולם לו על כל יום חופשה סכום השווה למחצית מהסכום שהיה משולם לו אילו עבד במשרה מלאה.
במקומות עבודה מסוימים צובר עובד בחצי משרה רק מחצית ממספר ימי החופשה לעומת עובד במשרה מלאה, אבל כאשר יצא לחופשה ינכה המעסיק ממכסת ימי החופשה הצבורים של העובד, רק חצי מהימים שניצל.
