לעיתים קרובות נוטים לייחס דחיינות למשימות פשוטות של עובדים זוטרים, אלא שהדחיינות המסוכנת והיקרה ביותר מתרחשת דווקא בקרב מנהלים בכירים.
בימים אלה, כשהבינה המלאכותית מייצרת הררי נתונים בכל שנייה, הנהלות רבות טובעות באוקיינוס של מידע. מול ריבוי הנתונים, יש לא מעט מנהלים שנוטים לקפוא.
כאמור, דחיינות נתפסה תמיד כבעיה של משמעת עצמית או ניהול זמן אצל עובדים זוטרים. אלא שכיום, מתברר שהדחיינות הבעייתית ביותר היא זו שמתרחשת בקרב המנהלים הבכירים ביותר.
דחיינות היא לא עצלנות. היא נוצרת כתוצאה מתופעה שנקראת שיתוק מול ריבוי נתונים.
מנהלים בכירים, המוצפים בכמויות אדירות של תחזיות ונתונים חוזיים, נוטים לדחות החלטות גורליות.
החל באימוץ טכנולוגיות פורצות דרך ועד לצורך לבצע שינויים מבניים. הדחייה נובעת מההמתנה לנתון המושלם שיסיר כל סיכון.
ממחקר שנערך השנה (2026) על ידי גרטנר עולה, כי עלות ההססנות בקרב הנהלות של ארגונים, זינקה בכ-40% בשנתיים האחרונות.
ארגונים שדוחים החלטות אסטרטגיות ביותר מחצי שנה מאבדים לא רק נתח שוק, אלא גם את האמון של הטלנטים המובילים שלהם.
ממחקר שנערך על ידי מקינזי עולה, כי התשואה לבעלי המניות שמציגים ארגונים המאופיינים בקבלת החלטות מהירה, הגבוהה פי 2.5 לעומת ארגונים דחיינים, גם אם חלק מהחלטותיהם דורשות תיקון תוך כדי תנועה.
בימים אלה, הדחיינות האסטרטגית היא מנגנון הגנה. מנהלים חוששים שנתונים חדשים שצפויים להתווסף או יכולות חדשות של הבינה המלאכותית ישנו את התמונה, ולכן הם מחכים.
אלא שממחקר של דלויט עולה, כי בעידן הדיגיטלי, המתנה למידע נוסף היא אשליה. עד שהנתון הבא מגיע, המציאות כבר השתנתה.
ממחקר של גרטנר עולה, כי כ-65 אחוזים מהחלטות המנהלים כיום הן מורכבות יותר מבעבר, מה שמוביל לגידול של כ-30% בזמן הנדרש לסגירת פרויקטים אסטרטגיים.
ממחקר של PwC עולה, כי מנהלים שדוחים החלטות בשל חוסר בוודאות חווים שחיקה ניהולית גבוהה יותר, שכן הנטל המנטלי של החלטה שנדחית גוזל יותר אנרגיה מהביצוע עצמו.
3 כלים למנהלים בכירים ולמנהלי משאבי האנוש שיכולים לשבור את השיתוק בקבלת ההחלטות של ההנהלה הבכירה מול ים הנתונים:
1 כלל ה-70%:
יש לאמץ את התפיסה שמנהל צריך לקבל החלטה כשיש בידיו כ-70% מהמידע הנדרש. המתנה ל-90% ומעלה פירושה שהוא החמיץ את הרכבת.
2 עלות האי-עשייה:
על מנהלי משאבי אנוש להטמיע במדדי הביצוע של ההנהלה לא רק את תוצאות ההחלטות, אלא גם את הנזק שנגרם מדחייתן.
3 ניהול סיכונים דינמי:
במקום לחפש החלטה חסינה מטעויות, יש לבנות תהליכים שמאפשרים טעויות קטנות ומהירות שניתן לתקן בעלות נמוכה.
בסיכומו של דבר, הדחיינות האסטרטגית היא לא רק עיכוב בלוחות הזמנים. היא מהווה סיכון קיומי לארגון.
המנהלים המצליחים כיום הם לא אלו שיש בידיהם הכי הרבה נתונים, אלא אלה שיש להם את האומץ לפעול למרות חוסר הוודאות.
תפקידו של מנהל משאבי האנוש הוא לסייע להנהלה להשתחרר מהמרדף אחרי השלמות ולאמץ תרבות של החלטיות אג'ילית.
בעולם שבו המהירות נמצאת במוקד ההחלטות, הנתון המושלם הוא זה שמגיע שנייה אחת מאוחר מדי.
