שיתוף

נהוג לחשוב שעובדי קבלן הם עובדי ניקיון בלבד, או עובדי כפיים בעיקרם. אלא שבפועל, חברות רבות ממגוון רחב של תחומים, לרבות חברות הייטק, מעסיקות עובדים באמצעות קבלני כוח אדם.

נרחבת ככל שתהיה תופעה זו כיום, היא צפויה להמשיך ולגדול עוד יותר בשנים הקרובות, בעיקר בשל המחסור המשמעותי בכוח אדם איכותי ומיומן.

למעשה, אף צפויה להתרחב תופעה של קבלני משנה שמשכירים את שירותי העובדים הרשומים אצלם, לכמה חברות במקביל.

לאור כל זאת, חשוב שכל ארגון ידע מהן חובותיו כלפי עובדי הקבלן ומהן זכויות העובדים.

נהוג לחשוב שכאשר הקבלן הוא המעסיק הרשמי של העובדים והוא זה שאיתו יש לעובדים יחסי עובד-מעסיק, למזמין העבודה, כלומר, לחברה שעבורה מתבצעת העבודה, אין כל מחויבות של מעסיק כלפי עובדי הקבלן.

ובכן, מפסיקות לא מעטות של בתי הדין לעבודה מתברר שהמצב הוא לא בדיוק כך.

מפסיקה שהתקבלה לאחרונה פסק בית הדין לעבודה עולה, כי יש להטיל גם על המזמין העבודה (כלומר החברה שעבורה בוצעה העבודה) וגם על קבלן כוח האדם את החובה לערוך שימוע לעובד של  הקבלן, לפני שהתקבלה ההחלטה לפטרו.

זאת, בפרט כאשר מדובר בהחלטה על סיום הצבתו של עובד הקבלן באתרה של החברה שעבורה בוצעה העבודה.

ולמרות כל זאת, בפסיקה שהתקבלה לאחרונה נקבע, כי במקרה ספציפי של עובדת קבלן שפוטרה מהחברה שעבורה היא ביצעה את העבודה, אין מקום לחייב את מזמין השירות לקיים שימוע לעובדת זו טרם קבלת ההחלטה על סיום הצבתה.

הנקודה החשובה כאן היא הסיבה לכך שבית הדין פטר את מזמין העבודה מקיום השימוע:

לדברי בית הדין לעבודה, הסיבה לכך היא, שמשך תקופת הצבתה של העובדת באתר החברה שעבורה בוצעה העבודה היתה ארבעה חודשים בלבד.

וזאת, בניגוד למשך תקופת העסקתה אצל קבלן כוח אדם (שהיתה ארוכה יותר), ולכן אין זיקה מובהקת דיה בין העובדת לבין החברה שעבורה בוצעה העבודה.

אותה עובדת תבעה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהיעדר שימוע. לדברי בית הדין לעבודה, אף שבעבר נפסק כי יש להטיל על מזמין העבודה ועל קבלן כוח האדם כאחד, את חובה לערוך שימוע לעובד הקבלן טרם קבלת ההחלטה לפטרו; בפרט כאשר מדובר בהחלטה על סיום הצבתו באתרו של מזמין העבודה, הרי שהיקפה של חובה זו נגזר מנסיבות המקרה.

במקרה הנוכחי, טען בית הדין לעבודה, כי אין מקום לחייב את החברה שעבורה בוצעה העבודה לקיים  שימוע לעובדת זו לפני קבלת ההחלטה על סיום הצבתה.

ולכן, קבע בית הדין לעבודה, כי גם אין גם מקום לפיצוי העובדת בשל היעדר שימוע.

עם זאת, בית הדין לעבודה העיר, כי גם במקרה הנוכחי, אותה עובדת קבלן זכאית לקבל הסבר לגבי הסיבה שבגללה החליטה החברה שהזמינה את העבודה לפטר אותה, ויש לאפשר לה להגיב לסיבה זו.

העובדת במקרה הנוכחי לא קיבלה הסבר מאף גורם בחברה שהזמינה את השירות לגבי הסיבה לסיום העסקתה, והפנייתה בחזרה לקבלן כוח האדם.

בית הדין לעבודה קבע כי מן הראוי היה שהחברה היתה עושה זאת. אבל אין בכך כדי ליצור עילה לפסיקת פיצוי כספי, ובוודאי שלא ניתן לפסוק נגד מזמין השירות, שאינו המעסיק.

רישום ליריד משאבי אנוש

אין תגובות

השאר תגובה