החוק למניעת הטרדה מינית שנחקק ב-1998 מגדיר כמה סוגי התנהגות המהווים הטרדה מינית. החוק קובע כי התנהגות כזו (הנכללת בין סוגי ההתנהגות הללו) מהווה עבירה פלילית שעונשה מאסר, ובנוסף, גם עוולה אזרחית המאפשרת לבית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק.
6 סוגי ההתנהגות הנחשבים במסגרת החוק נגד הטרדה מינית כמעשים של הטרדה מינית:
1 סחיטה באיומים: כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני.
2 מעשים מגונים: סעיף זה מפנה לעבירה פלילית שקיימת מזה עשרות שנים בחוק העונשין הפלילי.
3 הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם שהראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות האמורות.
במקרים בהם מדובר בהצעות המוצעות תוך כדי ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול, המעשים נחשבים להטרדה מינית גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות.
4 התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות.
כאשר אמירות והתייחסויות מסוג זה נעשות תוך כדי ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול – הן נחשבות על פי החוק להטרדה מינית גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות.
5 התייחסות (אפילו חד פעמית) מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית.
6 פרסום של צילום, סרט או הקלטה של אדם ללא הסכמתו, תוך התמקדות במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו.
החוק נגד הטרדה מינית עוסק בהרחבה בתחום ההטרדה המינית במקום העבודה, ובאחריותם של המעסיקים לפעול למניעת הטרדה מינית במקום עבודתם.
להלן מקרה לדוגמה, לצורך המחשה, שבו קבע בית המשפט כי אווירה עויינת ורמיזות בעלות אופי מיני נחשבות להטרדה מינית.
מדובר בפסק דין מסויים שעוסק במנהל לשכה להכוונת חיילים משוחררים שבמסגרת תפקידו היו כפופות לו חיילות ששירתו בלשכה.
כמה חיילות התלוננו לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, כי המנהל הנ"ל הציג עצמו בפניהן כפסיכולוג וכסקסולוג מוסמך ושאל אותן שאלות אינטימיות על עצמן.
במקרים אחרים אף ביטא בפני החיילות ביטויים בעלי אופי מיני וסיפר בפניהן בדיחות גסות. במקרה נוסף נישק חיילת ללא הסכמתה. כמו כן טענו התובעות כי אותו מנהל תלה על קירות משרדו תמונות מיניות.
בית הדין למשמעת בנציבות שירות המדינה הרשיע את אותו מנהל וגזר עליו כמה עונשים, בהם הפקעת משכורת קובעת אחת, הורדה בדרגה אחת למשך שנה, והעברה מתפקידו לפרק זמן של שנה ממועד גזר הדין.
המנהל עירער על פסק הדין לבית המשפט העליון וטען שהעונש שגזר עליו בית הדין למשמעת חמור ביחס לעבירות שיוחסו לו, וכי בהתאם לתקשי"ר הוא לא ביצע עבירה של מעשה בעל אופי מיני.
בית המשפט קבע שהמעשים המיוחסים לנאשם נכללים בקטגוריה של מעשה בעל אופי מיני ומצא שאין להתערב בהחלטת בית הדין למשמעת של נציב שירות המדינה.
המשמעות בפועל היא, שגם רמיזות בעלות אופי מיני ואווירה עוינת (בפרט כשהיא בעלת אופי מיני) במשרד עשויות להיחשב להטרדה מינית.
