חלק בלתי נפרד מחווית עובד חיובית היא היכולת של מחלקת משאבי האנוש לעמוד לצידו של העובד גם בעיתות קשות.
כחלק מכך, בחברות שמקפידות על חווית עובד חיובית ותמיכה בעובד, מנהלי משאבי האנוש משקיעים בעובדים מאמצים שמעבר לטיפול השוטף הקשור לעובד עצמו ולתפקידו.
אחת הדרכים להעניק לעובדים סיוע, היא לספק להם מידע בקשר לזכויותיהם בנושאים הקשורים לעבודתם שלהם עצמם, בקשר לזכויות המגיעות להם ממקומות העבודה של קרוביהם שנפטרו, ובה בעת, לסייע לקרובי העובדים שנפטרו, לקבל את מלוא זכויותיהם מקרן הפנסיה של העובד המנוח.
להלן מקרה של עובד שנפטר, כאשר אחיו, שהינו יורשו היחיד, נאלץ לתבוע את החברה שבה היה הביטוח הפנסיוני של אחיו המנוח.
בית הדין לעבודה פסק לאחרונה, כי במועד פטירתו היה עובד, אחיו של התובע, במעמד של פנסיונר כהגדרתו בתקנון החברה המבטחת.
לפיכך, זכאות התובע, כיורשו של העובד, היא לקבלת סכומי הקצבאות שהגיעו למנוח החל בחייו, ממועד הזכאות לקצבה, החל במועד בו ביקש המנוח להתחיל לקבל תשלומי פנסיה ועד ליום פטירתו – במהלך תשעה חודשים.
המנוח נפטר בהיותו בן 66 וכ-4 חודשים. התובע, אחיו של המנוח, הוא יורשו הבלעדי. המנוח לא הגיע לגיל קצבת זקנה כהגדרתו בתקנון החברה המבטחת.
שנה לפני פטירתו, כאשר פנה המנוח לנתבעת לראשונה לבירור זכויותיו כמי שהגיע לגיל פרישה מוקדמת, הוא העביר לנתבעת טופס בקשה לתשלום פנסיית זקנה. הנתבעת ביקשה השלמת טפסים.
כארבע שנים לאחר מכן, פנה התובע (אחיו של המנוח) לנתבעת בבקשה למשיכת כספים שהיו צבורים לזכות המנוח טרם פרישתו לגמלאות.
הנתבעת (כאמור, החברה המבטחת) סירבה לכך, ועל כן נוצרה התביעה למתן פסק דין הצהרתי הקובע, כי התובע זכאי לקבלת זכויות שנצברו על שם המנוח אצל הנתבעת, בהיותו יורשו הבלעדי, וכי המנוח לא היה 'פנסיונר'. כמו כן התבקש צו המורה לחברה המבטחת להעביר לתובע את מלוא הכספים להם התובע זכאי בהיותו יורש המנוח.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה בחלקה ופסק כך: הנתבעת היא קרן פנסיה ותיקה שחל עליה התקנון האחיד.
מעמדו של תקנון קרן פנסיה הוא כשל חוזה בין הקרן לבין חבריה והקרן אינה רשאית לסטות ממנו. בית הדין לעבודה עמד על סעיפי התקנון האחיד, המסדירים את זכאות המנוח לקצבת זקנה וקבע, כי בעת שחתם המנוח לראשונה על טופס בקשה לתשלום פנסיית זקנה, הוא היה מעל גיל פרישה מוקדמת ומתחת לגיל קצבת זקנה.
לפי התקנון התקיימו לגבי המנוח התנאים הדרושים להקדמת יציאה לקצבת זקנה שכן המנוח הגיע לגיל פרישה מוקדמת וצבר 248 חודשי ביטוח.
לפיכך, ומשאין חולק כי המנוח העביר לחברה המבטחת בקשה לתשלום פנסיית זקנה מוקדמת, הרי שעיקר המחלוקת הינה ביחס למשמעות העברת טופס בקשה לנתבעת, בהינתן אי העברת מלוא המסמכים הנדרשים עד מועד פטירת המנוח ואי תשלום בפועל של קצבת הזקנה.
על פי הראיות, במועד פטירתו היה המנוח במעמד של פנסיונר כהגדרתו בתקנון. לאור זאת, אי השלמת הטפסים החסרים מעיד על כך שהמנוח לא זנח את בקשתו או כי היה מעוניין לבטלה.
העדר תשלומי קצבה בפועל על ידי הנתבעת אינו מעיד על סירוב או דחיית בקשת המנוח להקדמת פרישתו, אלא על כך שהתובעת המתינה להשלמת מסמכים לצורך תשלום הקצבה.
על פי התקנון, מבוטח שעומד בתנאים הקבועים, זכאי להקדים את יציאתו לקצבת זקנה. כלומר, כאשר מתקיימים התנאים הקבועים, מתגבשת הזכאות, אותה רשאי המבוטח לממש.
אין בהוראות התקנון כדי להעניק לקרן שיקול דעת באישור או שלילת הזכאות, כל עוד המבוטח עומד בתנאי הזכאות.
לפיכך, בהינתן שהנתבעת אינה רשאית לסטות מהוראות התקנון, ומאחר שהמנוח עמד בתנאים הדרושים לקצבת זקנה מוקדמת, הרי שלא היתה רשאית הנתבעת לסרב או לדחות את בקשתו, ואין בבקשתה לקבלת מסמכים נוספים, שנועדו לאפשר לה לבצע בפועל את התשלום, כדי להעיד על סירוב או דחייה.
בעצם מילוי והגשת הבקשה לקצבת זקנה מוקדמת תוך מילוי מועד תשלום הקצבה, השתכללה זכאות המנוח לקצבת זקנה והשתנה מעמדו ממבוטח לפנסיונר, שעה שנותר למנוח להשלים מסמכים טכניים שנועדו לאפשר את ביצוע התשלום בפועל, להבדיל מהשלמת פרטים מהותיים אשר עשויים היו ללמד על עצם החלטתו הסופית של המנוח להקדים את פרישתו לקצבה.
בשורה התחתונה, התביעה לפסק דין הצהרתי לפיו המנוח לא היה במעמד פנסיונר נדחתה.
בית הדין לעבודה פסק, כי בעת פטירתו היה המנוח במעמד של פנסיונר וכי התובע, כיורש המנוח, זכאי לקבל את סכומי הקצבאות שהגיעו למנוח החל ממועד הזכאות לקצבה (המועד בו המנוח ביקש להתחיל לקבל את תשלומי הפנסיה), ועד למועד פטירתו.
פסק הדין: על החברה המבטחת להעביר לתובע את סכומי קצבאות הזקנה שהגיעו למנוח בחייו בהתאם להוראות התקנון.
