בית הדין האיזורי לעבודה פסק לאחרונה, כי פרסום בקבוצת ווטסאפ של מקום עבודה מסויים בו עבדו התובעת והנתבע, מהווה פרסום לשון הרע, והעובד שפירסם לא הוכיח כי דיבר אמת.
לכן פסק בית הדין האיזורי לעבודה, שהנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסכום של 8,000 שקלים.
בנוסף, ובשל תביעה שכנגד שהגיש הנתבע, הוא ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 12 אלף שקלים.
מנגד, פסק בית הדין, כי התובעת לא הוכיחה שהנתבע פרסם הודעה קולית, שכן מדובר בהודעה שנשלחה לתובעת בלבד.
עוד פסק בית הדין האיזורי לעבודה כי הנתבע זכאי להפרשי שכר ופיצוי בשל אי מסירת הודעה לעובד מהמעסיק, ולא הוכח שמעסיק ייחס לתובעת פרסומים פוגעניים כלפי הנתבע.
פרטי המקרה: עובדת הגישה תביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק בסכום של 50 אלף שקלים בשל איסור לשון הרע, בגין שלושה פרסומי לשון הרע שביצע, לטענתה, עובד אחר באותו מקום עבודה.
אותם פרסומי לשון הרע כללו הודעת ווטסאפ שנשלחה על ידי הנתבע לעובדים בבית קפה, דברים שנכתבו על דלת או קיר חדר השירותים במקום העבודה והודעה קולית.
העובד הנתבע הגיש תביעה כנגד המעסיק, בדרישה לחייב אותו לשלם לו פיצוי בשל אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה, פידיון חופשה, שכר עבודה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ופיצוי לפי חוק הגנת השכר.
מהעובדת שתבעה, תבע העובד הנתבע, פיצוי בגין פגיעה בפרטיות ובגין פרסום לשון הרע, בשל הודעות ווטסאפ שלטענת הנתבע נשלחו ופורסמו על ידה.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעות בחלקן ופסק כך:
אשר לפרסום הודעת הווטסאפ בקבוצת העובדים: הפרסום ייחס לתובעת 'גנבות ונוכלויות', ונטען כי היא שותפה לכך ש'גנבו לכם כסף מטיפים' וכן יחסו לה לגניבת שעות' מהנתבע.
התובע מצידו, תבע את העובדת בשל חוסר יושר ופגיעה מכוונת בזכויותיהם של עובדי מקום העבודה.
מדובר בתוכן שפרסומו עלול 'להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם', כמו גם 'לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו', ואף לפגוע באדם במשרתו.
בנוגע לפרסום ההודעה הקולית פסק בית הדין, כי לפי סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, אם תוכן לשון הרע שמיועד לאדם אחר שאינו הנפגע, מגיע לאותו אדם או שאם היתה הודעה בכתב, ועלול היה להגיע לאדם אחא פרט לנתבע, זה נקרא 'פרסום'.
התובעת לא הצליחה להוכיח כי הנתבע פרסם את ההקלטה שהוא שלח לה (כלומר לא הוכיחה כי הוא שלח אותה לאנשים אחרים חוץ ממנה).
כמו כן גם לא נטען כי הודעה זו נשלחה למישהו אחר פרט לתובעת, ולא הוכחה שההודעה נשלחה לעד מטעם התובעת.
עם זאת, התובעת כן הוכיחה אחת מהסיבות לפרסום לשון הרע להן טענה, משום שהנתבע אכן פרסם הודעה עם לשון הרע, בכך שהפיץ בקבוצת העובדים את הודעת הווטסאפ.
מכיוון שכך הטיל בית הדין על הנתבע להוכיח את טענות ההגנה שהעלה ולכן עליו להוכיח שני דברים:
- הדבר שפורסם היה אמת.
- היה בפרסום עניין ציבורי.
לגבי הודעת הווטסאפ, על הנתבע להוכיח אמיתות של שתי טענות: ראשית, הטענה ש'גנבו לי 16.5 שעות מהמשכורת' היא נכונה. שנית, הטענה ש'גנבו לכם כסף מהטיפים' היא נכונה.
הנתבע לא הצליח להוכיח זאת ולכן לא הצליח לעמוד בהגנה לפי סעיף לחוק, ביחס לפרסום הודעת הווטסאפ בקבוצת העובדים.
זאת ועוד, סביר להניח שאכן היחסים בין הנתבע לעובדי מקום העבודה שהם חברי קבוצת הווטסאפ, הטילו עליו חובה מוסרית או חברתית לשתפם במידע הנוגע לפגיעה בזכותו לשכר עבודה תמורת שעות עבודתו, ובמידע הנוגע לפגיעה בכספי טיפים המגיעים להם, ולכן הנתבע אכן עומד בתנאי הסעיף הזה להגנה.
עם זאת, כדי להוכיח תום לב, על הנתבע להוכיח שהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות. ואת זה הוא לא הצליח להוכיח.
הסבירות של תוכן הפרסום בנסיבות נתונות נקבעת, בין היתר, בצעדים שננקטים על ידי המפרסם לאימות תוכן הפרסום.
בכל הנוגע לפרסום בדבר 'גנבת 16.5 שעות' משכרו, הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי ביצע בדיקות מינימליות לבירור אמיתות הטענה, ולכן מדובר בפרסום שחורג מתחום הסביר באותן נסיבות, באופן ששולל את הגנת תום הלב.
בנוגע לפרסום לגבי גניבת טיפים, הנתבע לא הוכיח כי הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות.
המסקנה לגבי חוסר היכולת של הנתבע להוכיח שהפרסומים לא חרגו מתחום הסביר, נכונה גם בהיבט של ההגנה הקבועה בסעיף 15(3) לחוק.
בנוסף, טענת ההגנה, לפיה הפרסום היה תגובה לפרסום לשון הרע שביצעה התובעת כלפיו, לא הוכחה.
בסיכומו של דבר פסק בית הדין האיזורי לעבודה כי העובדת התובעת הוכיחה כי העובד הנתבע פרסם כנגדה לשון הרע בהודעת הווטסאפ בקבוצת העובדים, ועל כן עליו לשלם לה פיצוי בסכום של 8,000 שקלים.
בנוגע לתביעה שכנגד המעסיק: העובד הנתבע זכאי לפיצוי בסכום של 4,000 שקלים בשל אי מסירת הודעה בכתב על תנאי העבודה, ולהפרשי שכר בסכום של 96 שקלים.
יתר התביעות נדחו, לרבות תביעה לפיצוי בשל פגיעה בפרטיות ובגין פרסום לשון הרע, משום שהעובד הנתבע (שתבע בתביעה שכנגד) לא הוכיח שהתובעת פרסמה את הודעות הנאצה שצורפו לכתב התביעה שכנגד, בקבוצת הווטסאפ של העובדים.
עוד פסק בית הדין לעבודה, כי התחשב בתוצאות, כלומר דחיית התביעה בקשר לשני פרסומים נטענים, אך קבלתה של התביעה לגבי פרסום אחד, וכן דחייתה של רוב התביעה שכנגד (של הנתבע), לרבות בשל אי הוכחת טענה שייחסה לתובעת פרסומים בוטים ופוגעניים ביותר, ולאור הסכומים שנתבעו בתביעה שכנגד בשל כך, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום של 12 אלף שקלים.
תיק: 61826-11-19
