שיתוף

תחום משאבי האנוש בצורתו הקיימת החל לקרום עור וגידים בתחילת המאה העשרים.

אבל התהליכים שהובילו לפיתוח התחום – שבראשית דרכו נקרא ניהול כוח אדם ובמהלך השנים היו לו שמות רבים נוספים – החלו להראות ניצנים ראשונים כבר לקראת סוף המאה ה-19.

במאה ה-19 היתה נהוגה הגישה הקפיטליסטית הבסיסית, לפיה בין העובד למעסיק יש מערכת יחסית פשוטה המבוססת אך ורק על חוזה כלכלי שנחתם בין הצדדים.

לקראת סוף המאה ה-19 החל לעלות הצורך בניהול כוח האדם על ידי מדע אובייקטיבי, שמטרתו היתה להביא את העבודה ליעילות מקסימלית.

החוקר המרכזי והבולט בתחום זה של הניהול המדעי היה פרדריק וו. טיילור, ותחום הניהול המדעי אף כונה טיילוריזם על שמו.

פרידריק ווינסלאו טיילור (Frederick Winslow Taylor – 20.3.1856 – 21.3.1915) היה  ממציא ומהנדס אמריקני הידוע כאבי הניהול המדעי, שחקר את עקרונות הניהול.

טיילור נחשב לא רק לאבי הניהול המדעי אלא אף לאחד מאבות הניהול בכלל, ולמי שהפך את הניהול למקצוע.

מערכת הניהול התעשייתי שלו השפיעה על התפתחותה של כמעט כל מדינה הנהנית מיתרונות התעשייה המודרנית.

טיילור היה בנו של עורך דין שהחל את לימודיו באקדמיה בשנת 1872, היה סטודנט מצטיין, התקבל לאוניברסיטת הרווארד אבל נאלץ לנטוש את לימודיו לפני שסיים את התואר משום שלקה בעיניו וראייתו התדרדרה.

בשנת 1875 חל שיפור ביכולת הראייה שלו והוא הפך למתמחה (שולייה) אצל מכונאי במפעלים הידראוליים.

משם עבר לעבוד בחברת פלדה בתפקיד עובד בחנות מכונות ובהמשך התקדם לתפקידי פקיד בחנות, מכונאי, מנהל עבודה, מנהל תחזוקה ובסופו של דבר מהנדס ראשי.

אף שהגיע מתחום ההנדסה, הצליח טיילור למנף את הניהול, שבתקופתו היה מקצוע לא מוכר וחסר יוקרה.

בעיקרו של דבר, טיילור הציע כי ניתן לשפר מאוד את יעילות הייצור, על ידי התבוננות מקרוב בעבודתו של כל עובד והסקת מסקנות לגבי איך ניתן לחסוך בזמן ובמאמץ כדי להגיע לתוצאות טובות יותר.

אף שהתיזה של טיילור יצרה טינה והתנגדות, היא השפיעה רבות על סגנון העבודה בתחום הייצור ועל פיתוח טכניקות לייצור המוני.

בתקופה בה בעלי ההון שלטו בשוק הארגונים והעובדים היו המעמד הנמוך וכמעט חסר הזכויות, טיילור  הפך את תחום הניהול לחלק בלתי נפרד מהנוף הארגוני.

הנחת היסוד שלו היתה כי ניתן למצוא את הדרך הטובה ביותר לבצע את העבודה, וגרס, כי תפקידו של המנהל הוא למצוא את הדרך הזו באופן מדעי.

במחקריו הוא דירבן את הארגונים להעניק למנהלים כלים שיאפשרו להם לנהל בצורה יעילה יותר את החברה.

התאוריה שלו היתה כי ניהול שאינו מסודר גורם לבזבוז של זמן וכסף, ומנגד, שיטות ניהול שמסוגלות לתכנן מראש את תהליכי העבודה יאפשרו לארגון להגיע להישגים גבוהים יותר.

היו 4 כמה הנחות יסוד שעליהן טיילור ביסס את התיזה שלו:

1 ראשית, מוטיבציה של עובדים נשענת בעיקר על תמריץ כלכלי, ולכן, עובד שמקבל שכר ראוי, ישקיע בעבודתו.

2 שנית, כל אדם פועל משיקולי כדאיות, והכדאיות לעובדים היא "למכור" את העבודה שלהם בתמורה למחיר מקסימלי ומאמץ מינימלי.

3 הנחת יסוד שלישית: העובד מוכן לעבוד בעבודות שגרתיות גם אם אין לו עניין בתוכן העבודה, אבל הוא צריך להכיר היטב את סביבת העבודה ולא להתמודד עם הפתעות.

4 הנחת היסוד הרביעית היתה שחשוב להפחית את שחיקת העובדים ולהתאים את כל תפקיד לכל עובד. טיילור הגיע למסקנה כי לכל עובד יש תפקיד המתאים לו, מבחינת היכולות והידע.

יריד תעסוקה וירטואלי אוניברסיטת תל אביב

אין תגובות

השאר תגובה