מחקרים במדינות המערב חושפים תמונה עגומה לגבי התעמרות בעובדים והטרדות במקום העבודה

ממחקרי שוק ומסקרים גלובליים שנערכו במדינות מערביות עולה באופן עקבי, כי התעמרות במקום העבודה נותרה בעיה נפוצה, שפוגעת ברווחת העובדים וביציבות הארגונית.

הנתונים שעולים מהסקרים ומחקרי השוק מצביעים על שיעורים גבוהים של אירועים, ובה בעת חושפים חוסר אמון חמור ביכולת או ברצון של ההנהלה לטפל בתלונות ביעילות.

שכיחות גבוהה של הטרדה, במיוחד הטרדה פסיכולוגית:

ברחבי ארה"ב, בריטניה ומדינות נוספות באירופה, חלק משמעותי מאוכלוסיית העובדים מדווח שחוו הטרדה או בריונות.

סך האירועים:

סקרים גלובליים מצביעים על כך שכ-20-23% מהעובדים (יותר מאחד מכל חמישה עובדים) חוו צורה כלשהי של אלימות והטרדה (פיזית, פסיכולוגית או מינית) במקום העבודה שלהם.

ההטרדה הפסיכולוגית היא הרווחת ביותר:

הצורה המדווחת ביותר של בריונות והטרדות כלפי עובדים במדינות מערביות היא הטרדה פסיכולוגית, לרבות עלבונות, איומים, בריונות, הפחדה וכדומה.

המחקרים באיחוד האירופי מראים כי בין 10% ל-18% מהעובדים חשופים לבריונות והטרדה שאינה מינית, הקשורות לעבודה במשך שנה אחת, כאשר הערכות בבריטניה עבור כל צורה של התעללות במקום העבודה מגיעות עד כ-14%.

תוקפים וקורבנות:

במחקרים נמצא, כי המנהלים הישירים ועמיתים הם מבצעי ההתעללות הנפוצים ביותר.

יתר על כן, נשים, עובדים צעירים ועובדים במגזרים שפועלים מול לקוחות ואזרחים, לרבות שירותי בריאות, נמצאים באופן עקבי בסיכון גבוה משמעותית לחוות תשומת לב מינית לא רצויה וצורות אחרות של התעללות.

המשבר בנושא טיפול ההנהלה ואמון העובדים:

מהנתונים במדינות המערב, בנוגע לתגובת ההנהלות של החברות ומנהלי משאבי האנוש, עולה תמונה של כישלון מערכתי בטיפול יעיל בבעיה, מה שמוביל לשיעורי דיווח נמוכים וספקנות עמוקה בקרב העובדים.

מיעוט דיווחים:

ממחקרי השוק והסקרים במדינות המערב עולה, כי אחוז ניכר מהעובדים שחווים הטרדה אינם מדווחים עליה.

הסיבות הנפוצות ביותר שציינו הנסקרים לאי-גילוי (המינעות מתלונה) הן האמונה שדיווח הוא בזבוז זמן וחשש מנקמה. פחד זה מנקמה צוין על ידי כמעט מחצית מהלא-מדווחים בכמה סקרים בארה"ב.

חוסר אמון במשאבי אנוש:

ממחקרי השוק עולה באופן עקבי פער משמעותי באמון במשאבי אנוש. בסקרים האמריקאים האחרונים, כ-25%-30% מהעובדים (פחות משליש מהעובדים) מביעים אמון במשאבי אנוש שיטפלו בהתנהגויות רעילות, כולל הטרדה.

תפיסה של חוסר פעולה מצד הארגון:

מבין העובדים שמדווחים על בעיות אלה למשאבי אנוש או למנהל, רוב משמעותי (בחלק מהסקרים, עד כ-65% מהעובדים) מצהירים כי הארגון שלהם לא נקט בפעולה כדי לטפל או למתן את הבעיה.

תפיסה זו של כישלון במתן מענה ופתרון לתלונות מחזקת את האמונה בקרב העובדים, שדיווח הוא חסר תועלת.

תפיסה זו אף תורמת רבות ל'נקודה עיוורת' הולכת וגוברת (חוסר מודעות גובר) לגבי  התנהגות בלתי הולמת שלא מדווחת בארגונים.

בשורה התחתונה, מדינות המערב נותנות אמנם עדיפות גוברת למדיניות נגד הטרדה.

אבל הנתונים מראים כי שכיחות גבוהה של הטרדות ומקרי התעמרות, יחד עם ביטחון נמוך במנגנוני תגובה ארגוניים, ממשיכים להוות אתגרים מרכזיים בארגונים.

יתרה מכך, הארגונים נכשלים באופן עקבי במינוף המדיניות הפורמלית שלהם, לגבי בניית תרבות ארגונית של אמון ופעולה החלטית, מה שמוביל לתוצאות שליליות חמורות לגבי רווחת העובדים ושימורם בארגון.