עבור מאות אלפי פרילנסרים בישראל, מודל ההעסקה כפרילנסר (עצמאי) הוא לעיתים בחירה מתוך רצון לחופש.
אבל יש מקרים רבים בהם מדובר באילוץ שנכפה על ידי מעסיקים המעוניינים לחסוך בעלויות של זכויות סוציאליות.
מועסקים רבים שולחים לארגון חשבוניות מדי חודש, אבל מרגישים ומתנהגים כמו שכירים לכל דבר ועניין, ונדרשים לעמוד באותן מחויבויות למעסיק, כמו כל שכיר בארגון.
לעובדים אלה מעניק המשפט הישראלי ובית הדין לעבודה הגנה. החוק מאפשר להם לפנות לבית הדין לעבודה ולדרוש הכרה רטרואקטיבית כיחסי עובד-מעסיק, אשר תעניק להם את כל התנאים הסוציאליים שנמנעו מהם.
היקף התופעה בישראל רחב מכפי שנדמה. מנתוני הנהלת בתי המשפט וממחקרים אקדמיים בתחום דיני העבודה עולה, כי תביעות להכרה בדיעבד ביחסי עובד מעסיק מהוות אחוז ניכר מכלל התביעות הכספיות המוגשות על ידי עובדים מדי שנה.
המגמה נמצאת בעלייה מתמדת, בין היתר בשל המודעות הגוברת של עובדים לזכויותיהם, כמו גם בשל התארכות תקופות ההתקשרות הרצופות של פרילנסרים עם אותו מקום עבודה. אלמנט זה מהווה כשלעצמו סממן מרכזי לזיהוי קיומם של יחסי עבודה.
בבואו לבחון תביעה להכרה ביחסי עובד מעסיק בדיעבד, בית הדין מתעלם מההגדרות הפורמליות בחוזה ומפעיל את 'המבחן המעורב'.
הקריטריון המוביל הוא מידת ההשתלבות: האם במסגרת תפקידו, העובד מבצע פעילות ליבה שהיא חלק אינטגרלי מהעסק.
לצד זאת נבחנים סממנים פרקטיים: האם המעסיק מפקח על שעות העבודה, האם העבודה מבוצעת על מחשב החברה ובמשרדיה, והאם העובד מחויב לבצע את המטלות בעצמו ואינו רשאי להביא מחליף מטעמו.
יודגש כאן, כי המאבק התעסוקתי הזה מתחולל בעוצמה בכל העולם המערבי. במדינות ה-OECD, תופעת ה'פרילנסרים המדומים' (Bogus Self-employment) הפכה לנושא בוער.
ממחקרים שבוצעו בבריטניה עולה, כי מאות אלפי עובדים מסווגים כעצמאים בטעות או בכוונה.
מצב זה הוביל לשינויי חקיקה דרמטיים (כמו למשל תקנות IR35) המטילים את האחריות לסיווג על החברות הגדולות.
באירופה ובארה"ב, המאבק המשפטי מובל לרוב על ידי איגודים מקצועיים, והיקף העובדים שזכו להכרה בדיעבד (ביחסי עובד מעסיק) במדינות כמו גרמניה ואיטליה נאמד בעשרות אלפים בשנים האחרונות.
נקודה חשובה ומורכבת במיוחד בשוק העבודה בישראל נוגעת להעסקה בתוך המשפחה.
גם בין קרובי משפחה (הורים, ילדים, אחים ונכדים) יכולים להתקיים יחסי עובד-מעסיק, והביטוח הלאומי אף עשוי להכיר בכך לצורך דמי אבטלה, דמי לידה או פגיעה בעבודה.
עם זאת, בתי הדין לעבודה בוחנים מקרים אלו בקפדנות יתרה כדי לוודא שלא מדובר בפיקציה אלא בהסדר עבודה אמיתי.
נטל ההוכחה כאן הוא על בן המשפחה, שנדרש להראות כי שולם שכר ריאלי וכי העבודה היתה נחוצה לעסק ומבוצעת באופן סדיר, ולא נבעה רק משיקולים משפחתיים פנימיים.
כל עוד הוכח שהעבודה היתה חיונית, החוק מרחיב את ההגנה ומעניק לעובד את ההכרה המשפטית.
