חשיפת שחיתות במקום עבודה היא משימה לא רק מאוד קשה, אלא גם מאיימת. חושף השחיתויות עלול להיות מנודה במקום עבודתו, או להיות מפוטר.
נהוג לחשוב ששחיתויות יכולות להתקיים רק במגזר הציבורי. אבל גם במגזר הפרטי יש שחיתויות שבפועל מהוות עבירה על החוק, אם כי קשה מאוד להוכיח אותן.
במקרים בהם חושף השחיתויות מפוטר, או עוזב מחוסר ברירה, הוא יתקשה מאוד למצוא עבודה אחרת, בין אם משום שבחברות אחרות לא מאמינים לו שזו הסיבה שבגללה פוטר, או שכן מאמינים לו שהוא חשף שחיתות אבל חוששים לשכור אותו, פן יחשוף דברים גם בחברה שאליה הוא רוצה להצטרף.
במילים אחרות, למרבה הצער, בישראל של 2021, חשיפת שחיתויות נחשבת לסוג של בגידה, במקום להיות מוכרת כמעשה גבורה, העזה והוכחה ניקיון כפיים.
כאשר עובד שחשף שחיתות מפוטר, הוא עשוי לתבוע את החברה שפיטרה אותו והשאלה הגדולה היא האם הוא יכול לקבל את הגנת בית הדין.
במקרה מסויים, עובדת שחשפה שחיתות בארגון גדול בו עבדה פוטרה ותבעה את המעסיק. העובדת שהיה לה ניסיון של שש שנים בחטיבה מסויימת בארגון, התקבלה לעבודה בחטיבה אחרת של אותו ארגון, לתקופת ניסיון של כחצי שנה.
במסגרת העבודה היא נדרשה לבצע פעולות בקרה מסויימות ובשלב מסויים זומנה לשימוע שנערך כעשרה ימים לאחר הזימון. בעקבות השימוע היא פוטרה.
העובדת טענה כי פיטוריה היו שלא כדין, והתרחשו משום שהיא רצתה לחשוף הליכים בלתי תקינים. לטענתה הפיטורים בוצעו בדרך בלתי תקינה, ובהעדר שימוע אמיתי.
מנגד, הארגון טען כי בין הצדדים נחתם הסכם פשרה שיסודו בתביעה קודמת שהוגשה על ידי העובדת. המעסיק טען כי העובדת כשלה בתפקידה ועל כן פוטרה בתום תקופת הניסיון.
בעקרון, עובד שמבקש מבית הדין לעבודה להכיר בכך שהוא פוטר בשל שיקולים לא עניינים כמו למשל רדיפה אישית, צריך להוכיח את טענותיו בפני בית הדין לעבודה.
במקרה הנוכחי, העובדת הציגה שורה של טיעונים קשים כנגד המעסיק אבל לא עלה בידה להוכיח אף אחד מהם.
מכיוון שכך, דחה בית הדין את טענות העובדת כי פיטוריה נעשו ממניעים זרים ולא ענייניים תוך הפרת כללי הצדק הטבעי.
במקרה אחר, לעומת זאת, החזיר בית הדין האזורי לעבודה עובד אשר פוטר בגין התנכלות לאחר חשיפת שחיתויות.
מדובר בעובד שהתלונן על שחיתויות של עובדים אחרים בארגון וכתוצאה מכך נחשף למסכת שלמה של התנכלויות מצד העובדים.
לדבריו, ההתנכלויות כללו תלונות שווא למשטרה וארגון, גידופים, קללות, פסילתו מלהיבחר לוועד העובדים, העברתו לתפקיד זוטר ואיומים.
לדברי העובד, הוא פוטר בעקבות יותר מ-50 תלונות שהוגשו כנגדו בתקופת זמן קצרה. הוא טען כי העובדים קיבלו הוראה להתעמר בו ולהביא לפיטוריו.
העובד טען כי מדובר בפיטורים הנעוצים בחוסר תום לב בוטה ושיקולים זרים. בנוגע לתלונות שהועלו כנגדו הוא טען כי לא ניתנה לו כלל הזדמנות להגיב עליהם.
כאמור, בית הסין לעבודה פסק, כי יש להשיב את העובד לעבודתו ולפצות אותו בגין נזקיו. בפסק הדין נכתב כי ההחלטה על פיטוריו של העובד התקבלה שלא כדין. כמו כן, נקבע כי החלטה לפטרו לוקה בפגמים מהותיים.
