שיתוף

המעסיק אחראי לבטיחותם של עובדיו, כך על פי החוק ועל פי ההלכות הנהוגות בבתי הדין לעבודה. מכיוון שכך, המעסיק מחויב כלפי עובדיו בזהירות הנדרשת.

במסגרת חובתו זו נדרש המעסיק לספק סביבת עבודה בטוחה ומוגנת, הכוללת תנאים אופטימליים, שיטת עבודה נכונה, שאין בה סיכון גבוה לתאונת עבודה וכן את כל אמצעי המיגון והזהירות.

זאת ועוד, המעסיק מחויב על פי חוק להעביר לעובדיו הדרכות לגבי אופן ביצוע התפקיד, ועליו לפקח על ביצוע העבודה.

יצויין, כי אמצעי זהירות ומידת הזהירות משתנים על פי השכיחות והחומרה של הסיכון, וכמו כן בהתאם לסוג התפקיד ואופן ביצועו.

מכאן, שאם מדובר בסיכונים סבירים הגלויים לעין, מספיק שהמעסיק יזהיר את העובדים מפניהם וידריך אותם לגבי אופן מניעתם.

אבל אם הסיכון חמור יותר ונסתר יותר, גוברת מידת אחריותו של המעסיק, והוא נדרש לפעול מעבר לחובה בגדר הסביר. עליו לנקוט באמצעי הזהירות הנדרשים.

עובד שנפגע יכול להגיש תביעה נגד המעסיק, אם כי עליו להוכיח כי המעסיק התרשל במילוי חובות אלו. מכיוון שכך, היעדר אזהרות והדרכות מתאימות, בעיקר כאשר מדובר בעובדים חדשים שאינם מנוסים, נחשב לרשלנות מצד המעסיק ולהפרת חובתו כלפי עובדיו.

עם זאת יש לשים לב כי בית הדין לעבודה מטיל אחריות גם על העובד בכל הקשור לשמירת שלמותו ובריאותו. כלומר, לא בכל פעם שנגרם לעובד נזק שניתן לצפות אותו מראש, מטיל בית הדין לעבודה בגינו אחריות על המעסיק. כל מקרה נבדק ונבחן על פי נסיבות התרחשותו.

מכיוון שכך, עובד יכול אמנם להגיש נגד המעסיק תביעת פיצויים בגין נזקי גוף, אבל מוטל עליו להוכיח שקיימת עילה מוכרת בדין, כמו למשל רשלנות.

דוגמה לשם המחשה: נניח שעובד בניין נדרש לבצע עבודה בגובה. במקרה כזה הוא חייב לקבל מהמעסיק אמצעי מיגון מתאימים כמו קסדה, סולם תקין ורתמות.

המעסיק, מצידו, מחויב להדריך את העובד איך לטפס בבטחה על הסולם, איך להשתמש בסולם במהלך העבודה ואיך לרדת ממנו בזהירות יתרה.

במקרה של תאונת עבודה כתוצאה מנפילה מסולם, ידרוש בית הדין לעבודה מהעובד להוכיח שהמעסיק הפר חובות אלו ולא סיפק את הציוד וההדרכה הנדרשים. כאמור, אם וכאשר הצליח העובד להוכיח רשלנות מצד המעסיק, הוא יהיה זכאי לקבל פיצויים מהמעסיק.

אם כן, מהו אשם תורם בתאונות עבודה ואיך זה עלול להשפיע על תביעת רשלנות כנגד המעסיק: בתי הדין לעבודה נוהגים על פי הלכה שלפיה לא מייחסים לעובד רשלנות תורמת או אשם תורם, למעט במקרים ברורים בהם האשם של העובד הינו ברור ובולט. כלומר, כאשר ברור לגמרי כי העובד גרם לתאונה או תרם לה במידה משמעותית.

בתי הדין לעבודה לא מזדרזים לייחס אשם תורם לעובדים, שכן מצבם שונה מזה של מעסיקיהם. העובדים הרי לא מבצעים את תפקידם על פי רצונם ואין להם אפשרות להיעזר במומחי בטיחות. למעשה, פעמים רבות הם פשוט נאלצים לעשות מה שהמעסיק דורש מהם.

לפעמים הם גם נאלצים לקבל החלטות תחת לחץ במקומות מסוכנים ובמצבים מסוכנים. ולכן לא סביר לצפות מעובד לקחת על עצמו יוזמה להבטחת קיומם של אמצעי הזהירות.

כאמור, חובתו של המעסיק היא להבטיח ששיטות העבודה מתבצעות בצורה בטוחה, להזהיר את עובדיו מפני סיכונים בלתי צפויים ולהדריך אותם איך עליהם לנהוג כדי להימנע מפגיעה בצורה מקסימלית.

כנס רווחה וחווית העובד

כנס הגיוס השנתי 2024

אין תגובות

השאר תגובה