שיתוף

עובד שפוטר ובעת הפיטורים לא קיבל את דמי החופשה בגין ימי חופשה שלא נוצלו תבע את מעסיקו.

כמו כן תבע העובד את המעסיק בשל העובדה שהשימוע שנערך לו היה שלא כדין, שכן המעסיק לא נתן לו את מלוא המידע לפני השימוע אשר בעקבותיו הוחלט לפטרו.

בית הדין לעבודה קיבל את התביעה וחייב את המעסיק לשלם לו פיצויים של כ-109.2 אלף שקלים.

אף שבחוזה ההעסקה של העובד היה רשום כי הוא זכאי לצבירה של ימי חופשה למשך שנתיים, התשלומים המגיעים לו בנוסף לפיצויי הפיטורים לא כללו את פדיון ימי החופשה שנצברו לו. בנוסף, דרש העובד פיצוי בשל שימוע שלא כדין.

המעסיק הציג בפני בית הדין לעבודה את חוזה העבודה שנחתם עם העובד, וטען כי על פי החוזה לא ניתן לצבור ימי חופש מעבר למכסה קבועה. הוא הוסיף כי הדבר תקף גם לשאר העובדים, ולכן לא שולמו לו תשלומים תמורת ימי החופשה שצבר.

ליתר דיוק טען המעסיק כי בחוזה ההעסקה קיים סעיף שמסדיר את ימי החופשה והמחלה ובו נכתב כי עובד זכאי לימי חופשה חודשיים, ולא יוכל לצבור באופן שנתי את ימי החופשה המגיעים לו מעבר למכסה קבועה.

אלא שהעובד טען, כי לאחר שנחתם חוזה העבודה נערך מסמך נוסף בינו ובין מנהל העבודה, שבו נקבע כי הוא יוכל לצבור את ימי החופש שלא ניצל לאורך כל תקופת העסקתו, גם מעבר למכסה.

הוא דרש מהמעסיק להציג את תיקו האישי, שם מצוי ההסכם החתום, אך המעסיק סירב לעשות כך.

המעסיק התעקש כי הסכם כזה לא קיים, ולכן אין טעם בחשיפת התיק האישי בפני העובד. בבית הדין לעבודה טען העובד כי ההסכם כנראה הועלם מתיקו האישי במטרה להמנע מתשלום הכספים המגיעים לו.

לאור הסתירות העמוקות הקיימות בין עדויות המנהל והעובד, קבע בית הדין לעבודה כי עדותו של העובד עדיפה, משום שבית הדין קיבל את הרושם לפיו המעסיק התנהל עם העובד בדרך של הבטחות בעל פה, על בסיס יחסי אמון כביכול, במטרה לאפשר לעצמו להימנע מקיומן בעת הצורך.

יתרה מזאת, המעסיק הודה שאיפשר לעובד להשלים את שעות היעדרותו על חשבון ימי החופש, מה שלמעשה מעיד על אפשרות של צבירת ימי חופשה שנתיים.

זאת ועוד, המנהל מטעם המעסיק הודה בבית הדין, כי הוא בעצמו זכאי לצבור ימי חופשה באופן בלתי מוגבל, כך שלא מן הנמנע שדבר כזה התקיים גם אצל העובד, שהיה מנהל מחלקה תחתיו אך בעמדה חשובה לא פחות.

לפיכך סיכם בית הדין לעבודה כי הוא מקבל את גרסת העובד, על פיה המנהל אישר לו לצבור ימי חופשה לאורך תקופת העסקתו.

בית הדין לעבודה קבע כי המעסיק היה צריך לשלם את רכיב פדיון ימי החופשה בנוסף לפיצויי הפיטורים. מכיוון שלא עשה כן,  הוא מחויב לשלם לו פיצוי.

לפיכך, פסק בית הדין לעבודה כי על המעסיק לשלם לעובד המפוטר סכום של כ-109.2 אלף שקלים.

אשר לביצוע שימוע כדין פסק בית הדין לעבודה, כי הכנת העובד לקראת הליך השימוע, לא בוצע כהלכה.

לדברי בית הדין, על המעסיק היה מוטל למסור לעובד, עוד לפני השימוע, את כל המסמכים הרלוונטיים הנוגעים לעניינו, וכן להציג בפניו אפשרויות אחרות להעסקה באותו מקום.

לאור כל זאת פסק בית הדין לעבודה כי על המעסיק מוטל לשלם לעובד פיצוי עבור פדיון ימי חופשה ופיצוי בשל הליך שימוע פגום, בסכום כולל של כ-109.2 אלף שקל.

סדנת פרזנטציה אפקטיבית והעברת מסרים מרחוק

אין תגובות

השאר תגובה