שיתוף

בפיטורי עובדים מכל סיבה שהיא, כולל כאשר מדובר בפיטורים המתחייבים מההכרח לבצע צמצומי כוח אדם, המעסיק חייב להעניק לעובד את זכות השימוע. בכך רצה המחוקק להעניק לעובד שעומד בפני פיטורים את ההזדמנות לשכנע את המעסיק שלא כדאי לפטר אותו.

כאמור, זה נכון לגבי כל סוג של פיטורים, גם כשהחברה נאלצת לפטר עובדים בעקבות משבר בשוק שלה או משבר כלכלי שהחברה עצמה עוברת. לכן, גם כאשר ברור לכולם שאין כל סיכוי לשכנע את המעסיק שלא לפטר את העובד, עדיין המעסיק מחוייב לקיים לו שימוע.

ביה"ד מתייחס בחומרה 

חברות שלא מאפשרות לעובדים את זכות השימוע מסתכנות בתביעה. בתי הדין לעבודה מתייחסים בחומרה לאי מתן זכות השימוע, ותביעה מסיבה זו (של אי מתן זכות לשימוע) עלולה להסתיים עם פיצויים למפוטר בסכום של משכורות רבות.

יתרה מכך, היוזמה לשימוע לא אמורה להגיע מהעובד עצמו. כלומר העובד המפוטר הוא לא זה שאמור לבקש את השימוע. היוזמה לשימוע חייבת להגיע מהמעסיק וביוזמתו. מכיוון שכך, עובד שפוטר ללא שימוע דינו כדין עובד שפוטר שלא כדין, גם, כאמור, אם מדובר בפיטורי צמצומים, או במקרים בהם אין כל סיכוי לשכנע את המעסיק להימנע מהפיטורים.

על המידה בה בתי הדין לעבודה מתייחסים בחומרה לאי מתן זכות השימוע ניתן ללמוד מפסק דין שניתן לפני כמה שנים כנגד חברת הייטק: עובד של חברה הייטק גדולה פוטר לאחר יותר מ-20 שנה בהן עבד בחברה. העובד תבע את החברה בסכום הקרוב ל-1.6 מיליון שקל בשל פיצויים מוגדלים להם היה זכאי בהתאם להסכם הפרישה שחל במקום העבודה. העובד תבע השלמה לסכום הפיצויים שכבר שולם, ובנוסף, פיצוי בגובה של שש משכורות, משום שלא ניתנה לו זכות השימוע לפני פיטורים.

התביעה לפיצויים מוגדלים נדחתה על ידי בית הדין האיזורי לעבודה ועל ידי בית הדין הארצי כאחד. עם זאת, בנושא אי מתן זכות השימוע לעובד, בעוד שבית הדין האיזורי לעבודה קבע כי הפיצוי יהיה 7,000 שקלים, בית הדין הארצי לעבודה הגדיל את סכום הפיצוי לגובה משכורת אחת של העובד, כלומר לסכום של 25 אלף שקלים. בית הדין הארצי לעבודה פסק שיש לשלם לעובד את הסכום הזה, אף על פי שברור היה לכל הצדדים כי השימוע לא היה מונע את הפיטורים.

החובה למסור סיבה אמיתית לעובד

יתרה מכך, מתן זכות השימוע כשלעצמה אינה מספיקה. החוק מחייב את המעסיק לומר לעובד מהי הסיבה האמיתית לפיטוריו. במילים אחרות, גם אם העובד קיבל את זכות השימוע, אבל במהלך השימוע הציגו בפניו סיבה אחרת מהסיבה האמיתית שבגללה פוטר, העובד יהיה זכאי לפיצויים בגלל פיטורים שלא כדין, כאילו לא היה שימוע כלל.

לדוגמה, לפני כמה שנים פיטר קיבוץ מסויים את מנהל החשבונות לאחר כ-12 שנות עבודה, אבל לא חשף בפניו את הסיבה האמיתית לפיטורים. כתוצאה מכך, בהליך השימוע נמנע הקיבוץ מלמסור לעובד את המסמכים הרלוונטים לפיטוריו. בית הדין הארצי לעבודה חייב את הקיבוץ לשלם למנהל החשבונות שפוטר פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בגובה שמונה משכורות.

אין תגובות

השאר תגובה