שיתוף

דני ינאי"ארגון תאב חיים חייב לדעת להטמיע שינויים באופן שוטף ולהתאים עצמו לסביבה המשתנה תדיר. האתגר המרכזי להצלחה בשינוי הארגוני הוא ניהול נכון של ההתנגדויות הרבות, שמובילי השינוי בארגון נתקלים בהן, בכל פעם שנדרש לבצע שינוי", כך אומר דני ינאי, מרצה, חוקר תרבויות וצלם אתנוגרפי בהווה ואיש ניהול תהליכים ומערכות מידע בעברו, לקראת הרצאתו בכנס הפיתוח הארגוני, שיתקיים ב-15 בפברואר במרכז הירידים.

ינאי יביא בהרצאתו בכנס את סיפורם של בני השבטים בעמק האומו שבאתיופיה, המשמרים מסורות עתיקות יומין, בהן אמונה תפלה בשם 'מינגי', קללה הרובצת על ילדים מסוימים מבני השבטים, שבעטיה הם נרצחים, כדי להגן על השבט מהשלכות הקללה.

הוא מספר: ״נתקלתי בסיפור מדהים של בחור משכיל בן אחד השבטים, שפעל להפסיק את מנהג הרצח, ומטבע הדברים, נתקל בהתנגדויות קשות, עד לסיכון חייו שלו. התהליך שהוא התניע יצר בפועל שינוי תרבותי-חברתי דרמטי בחיי השבט שלו. מהקשיים בדרך ומהצלחותיו גם יחד, ניתן ללמוד המון על הדרך בה ניתן לגשר על התנגדויות ולהטמיע שינוי ארגוני מוצלח".

ההרצאה תלווה בקטעי סרטים וצילומים, ותעניק למנהלים בארגון השראה ליישום כלים אפקטיביים להתמודדות מוצלחת עם שינויים בארגון, על אף ההתנגדויות.

דני ינאי הוא צלם אתנוגרף המתעד תרבויות, דתות, עמים ופולחנים ברחבי העולם ומרצה על תרבויות שונות, תוך שילוב לקחים הניתנים ליישום בארגונים. מרבה להרצות בכנסים וימי עיון, במגוון ארגונים, אירועי חברה וימי גיבוש. כמרצה במשרה מלאה הוא פועל רק בחמש השנים האחרונות, לאחר שבמהלך רוב חייו המקצועיים עסק ינאי בתחום ניהול מערכות המידע, פרויקטים ותהליכים בארגונים.

למעשה, אם בשינוי עסקינן, ביצעת בעצמך שינוי מהפכני בחייך. איך החל המסע שלך מעולם מערכות המידע לתיעוד ולימוד תרבויות נידחות?

"בשנת 2013", מספר ינאי, "לאחר יותר מ-25 שנים בתחום ההייטק ומערכות המידע, החלטתי שהגיע הזמן לשינוי אישי בקריירה. רציתי להפחית את שעות המשרד לטובת יותר מסעות בעולם, ולגוון את שגרת היומיום לטובת חשיפה לתרבויות שונות. הרעיון היה להרחיב גם את הזדמנויות הצילום, שיאפשרו לי להפוך את האהבה לצילום מתחביב רציני למקצוע, וכל זאת, בלי לוותר על ההנאה שבצילום.

"ואכן השינוי היה מהותי. הפכתי משכיר לעצמאי, עזבתי את כלוב הזהב של ההייטק בעתיד לא ברור, יצאתי מתחום התמחות מתגמל אל עבר הלא נודע: אל עולם תוכן חדש לחלוטין.

"ברגע שקיבלתי את האומץ לבצע את השינוי, הפכתי אותו לאתגר. בחמש השנים האחרונות אני יוצא מספר חודשים בשנה עם בת זוגי למסעות צילום ומחקר ארוכים. אנחנו מתעדים תרבויות שונות, יוצרים הרצאות העשרה מרתקות, ואני מגיש אותן לקהלים מגוונים בכל הארץ. לאחרונה החלטתי להרחיב את פורטפוליו ההרצאות כך שיפנו גם לקהל הארגוני, וזאת באמצעות שילוב של העשרה עם השראה, ידע ועניין עם ערך מוסף ניהולי-ארגוני".

מה גילית במסע לאתיופיה?

"המסע בן החודש, שערכתי ב-2015 ברחבי אתיופיה, חשף אותי לסיפורם של כמה שבטים נידחים בדרום עמק האומו, האזור הפראי ביותר של אתיופיה. בקרב שלושה משבטים אלו, נהוגה אמונה תפלה עתיקת יומין, ׳מינג׳, שבעטיה הורגים אנשי השבטים ילדים מסוימים בכפריהם, ילדים המסומנים כבר בלידתם כמקוללים.

"תיעדתי ולמדתי את השבטים, מנהגיהם, תרבותם והטקסים שלהם, ואף ביקרתי בבית ילדים בעיירה מרוחקת, בו גדלים אותם ילדים שהוריהם הצליחו למלט מהגורל האכזר, שהיה מנת חלקם אילו נשארו בכפרים.

"בהרצאה אני מתמקד בסיפורו של לאלה לבוקו, משכיל בן שבט הקארה הקטן, שהחליט לצאת כנגד המסורת השבטית, ושם לעצמו למטרה להפסיק את ההרג האכזרי של הילדים. הוא הקים את בית הילדים בו ביקרתי ופעל במשך שנים כדי להביא לשינוי תרבותי וחברתי אצל בני השבטים. הרעיון היה להביא אותם לשינוי תפיסתי לגבי נחיצותה של האמונה התפלה כיום, ובכך להביא להפסקת ההרג".

איך התקבלו מעשיו אצל בני השבטים?

"בני השבטים פוחדים פחד מוות משינוי המסורת. הם מבועתים מהאפשרות שיתאפשר לילדים הנגועים ב'קללה' לחיות בכפריהם, משום שהם חוששים מתוצאות ממשיות של מוות, בצורת, רעב ומחלות בעקבות הקללה. בנוסף, זקני ומנהיגי השבטים עצמם, חוששים מאבדן המסורת ותוך כך מאבדן תפקידם המסורתי כמנהיגים. המרכיב השולט כאן הוא השמרנות, הפחד והאימה".

ואיך כל זה קשור לשינויים ארגוניים?

"כשניתחתי את השינויים שהצליח לבוקו להביא, כנגד ההתנגדויות, הגעתי למסקנה שאין הבדל מהותי בין גורמי ההצלחה בדרך לשינוי החברתי והתרבותי שהתרחש אצל השבטים, לבין כל שינוי ארגוני שמבצעות חברות במערב, בחיי היומיום של הארגון.

"אחרי הכול, כל שינוי מעורר מנעד רחב של רגשות. אצל חלק מהאנשים המחשבה על שינוי מעוררת תקווה, התרגשות, אופטימיות ציפייה ועניין. אצל אחרים הרעיון של שינוי מעורר בעיקר פחד וחשש מהלא נודע. הפחד הוא אויבו הגדול של השינוי, והוא זה שמביא להתנגדות".

מה עשה לאלה לבוקו על מנת ליישם את השינוי?

" לבוקו פעל בכמה שלבים", מסביר ינאי. בשלב הראשון החלו הוא ואשתו לאמץ בביתם ילדים הנמצאים בסכנת מוות, בד״כ מיד לאחר הלידה והסימון כ׳מינגי׳, כדי למנוע מזקני השבט לפגוע בהם. אולם מהר מאוד הוא הבין שמשאביו אוזלים, מה גם שהפתרון מוגבל מאוד ולא מביא להפסקת ההרג של שאר רוב ילדי המינגי.

"בשלב השני, ובשיתוף פעולה עם אמריקאי בשם ג׳ון רואו, הקים את עמותת CHILD OMO, אשר החלה בגיוס תרומות במערב ובנתה את בית הילדים באותו שם, שהציל עד היום כ-50 ילדים. בסיוע התרומות הם מעניקים לילדים חינוך וטיפול איכותיים, מתקדמים בהרבה ממה שזוכים להם ילדי השבטים שאינם מקוללים. גם כאן, הפתרון מוגבל לילדים שהצליחו להציל בלבד, ומעריכים שמאות ילדים בשנה עדיין נרצחים.

"לאחר שהילדים גדלו מעט, החל לבוקו להביא את הילדים המקסימים לכפרים, כהוכחה לכך שאינם מקוללים ובתקווה שכך ישתכנעו האנשים שאין ממש באמונה בקללה. הוא עשה זאת תוך סיכון ממשי של חייו ושל חיי הילדים, שהרי בני השבטים מבועתים מכל מגע עם הילדים המקוללים. הדבר הגיע לכך שזקני אחד השבטים איימו להרוג אותו ואת הילדים אם לא יסתלק מיד מאדמת השבט אותה מטמאים הילדים".

הפחד כגורם מרכזי בהתנגדות לשינוי

"עם זאת", מספר ינאי, "ההימור השתלם והחשיפה של בני השבטים לאפשרות שילדי המינגי בריאים ושלמים ונראים נורמליים לחלוטין החלה למעשה להפיג את הפחד אצל חלק מהאנשים. וכידוע, הפחד הוא הגורם המרכזי בהתנגדות לשינוי.

"אבל כשההרג נמשך, התערבו סוף סוף שלטונות אתיופיה והוציאו אזהרה לענישה על ההרג המנוגד כמובן לחוק. היה זה ניסיון לשינוי מתוך סמכות, אלא שהוא לא פתר את הבעיה. בני השבטים מצאו שיטות חלופיות להמתה ישירה של הילדים.

תוך כדי ניהול המשא ומתן המשולב עם זקני השבטים, בנה לבוקו שיתופי פעולה עם גורמים משפיעים בתוך הכפרים, אשר שימשו שגרירים לשינוי. זו היה למעשה נקודת המפנה, שהביאה בסופו של דבר את הפתח לשינוי. הסיבה לכך היתה שהלחץ לשינוי החל לבוא מבפנים, במקום מבחוץ. נוצר תהליך של שיח פנימי פעיל, והופעלו לחצים על מנהיגי וזקני הכפרים לעצור את המנהג. אבל כאן התחושה שלהם היתה שזה נעשה מרצונם ולא מתוך כפייה חיצונית".

בהרצאתו בכנס יבהיר ינאי, שלב אחרי שלב, כיצד ליישם את לקחי סיפור המינגי, על מנת להטמיע בהצלחה שינויים ארגוניים גם בעולם המערבי.

דני ינאי הוא בוגר ממר״מ, בעל תואר ראשון במדעי המחשב וקרימינולוגיה, מוסמך (MBA) במנהל עסקים וניהול פרויקטים; התמחה בניהול פרויקטים וניהול לקוחות ארגוניים. עסק בייעוץ בתחום ניהול הפרויקטים והתהליכים בארגון. כחלק מרכזי מעבודתו זו, התמחה בניהול שינויים לפי מתודולוגיית ITIL בארגונים.

אין תגובות

השאר תגובה