מה קורה כאשר חלק ניכר מעובדי החברה מתפטרים ביחד? כיצד ניתן היה למנוע את זה? ולמה חשוב להכיר ולשמור על דיני העבודה - אם לא בשביל ההגינות, לפחות בשביל העסק!

עובדת ניקיון שנישאה נאלצה לעבור לגור בעיר אחרת, מרוחקת ממקום העבודה, מה שאילץ אותה להתפטר. לאחר המעבר, היות שהתקשתה למצוא מקום עבודה חילופי, היא דרשה מהמעסיק פיצויי פיטורים. בית הדין לעבודה פסק לטובתה

מצבי חירום מעלים דילמות סבוכות מצד המעסיק לגבי היחס להיעדרות עובדיו. עם זאת, החוק להגנה על עובדים בשעת חירום מסדיר באופן חד משמעי את זכויות העובד

באילו נסיבות בית הדין לעבודה מתיר למעסיק לשלול מהעובד פיצויי פיטורין?

השופט קבע: זהו מקרה קלאסי בו היה צורך לתת לעובדת הזדמנות להסביר את התנהגותה במסגרת שימוע לפי חוק

מעסיק אינו יכול לכפות על עובד סטטוס של מתפטר. כאשר עובד לא מילא משימה מסוימת - הוא עובר עבירת משמעת. כך בתביעה שהוגשה נגד חברה ע"י עובדת שעברה עבירת משמעת חמורה, פסק ביהמ"ש כי היא זכאית לקבל פיצויי פיטורין אולם ללא דמי הודעה מוקדמת

נהג הסעות ששכח להוריד מההסעה ילד קטן ושכח אותו ברכב פוטר, ולאחר מכן תבע את החברה בטענה כי לא קיבל פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת. בית המשפט קבע כי מדובר בעבירת רשלנות וכי המעסיק אינו חייב בתשלום.

לעתים נדירות מקבל בית הדין לעבודה תביעת "הרמת מסך", קרי מקרה שבו בכיר/ מנהל צריך לשאת בעונש הפיצוי לעובד מכספו האישי. במקרה שלפנינו, קבעה השופטת כי עצם העסקתו של העובד "בשחור" פגעה בעובד, שכן שעות עבודתו ותשלומים אחרים לא הופיעו בתלוש השכר

הראיות שהביא בעלי החברה הוכיחו כי מדובר ברומן ארוך ממנו נהנו השניים, וכי לאות נקמה החליטה העובדת להגיש נגדו תביעת הטרדה מינית שקרית. נגזר על העובדת לשלם קרוב למאה אלף שקלים  

השופטת פסקה כי אי מילוי תפקידו של העובד מהווה הפרת משמעת חמורה, ועל כן החברה תשלם לו פיצויי פיטורין חלקיים. לדברי השופטת, עצם הפיטורין מהווים עונש לעובד, ושלילה מוחלטת של הפיצויים תהווה עונש נוסף שאינו מגיע לו