חוזה העסקה נועד להסדיר את חובותיו וזכויותיו של העובד מול המעסיק. לניסוח החוזה ישנה חשיבות מרבית, במיוחד כלפי סעיפים "רגישים", שרבים מהם עולים על סדר היום במסגרת תביעות משפטיות, כגון: שעות נוספות, בונוסים וכדומה. מטרתו העיקרית של חוזה ההעסקה היא להגן על העובד ועל המעסיק מפני מחלוקות עתידיות אפשריות.
על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב 2002, על כל מעסיק להגיש בכתב לעובד בתוך 30 יום מסמך המפרט את תנאי העסקתו ופרטים נוספים. לדברי עו"ד נני בלס, המתמחה בדיני עבודה, מרבית המעסיקים מכלילים את אותם הפרטים המופיעים ב"הודעה לעובד" בתוך חוזה ההעסקה. חוזה ההעסקה, לדבריה, כולל תנאים ומרכיבים נוספים הקשורים לעבודה, וכאן ההבדל ביניהם. הבדל נוסף בין חוזה העסקה ל"הודעה לעובד" הוא שבאופן עקרוני חוזה העסקה יכול להיות גם סיכום בעל פה. ללא כל קשר, כאמור, על מעסיק להודיע לעובד על תנאי העסקתו בתוך 30 יום מתחילת עבודתו. לצורך העניין, אם הבטחתם לעובד שיפור בתנאי העסקתו, בונוס וכדומה, הדברים תקפים כמו הסכם כתוב.
חוזה העסקה אינו יכול לפגוע בזכויותיו של העובד לפי חוק. פרט המנוגד לחוק המצוין בחוזה, לא יהיה בר תוקף בבית המשפט, גם אם העובד חתם עליו. באותה המידה, חוזה אישי לא יעמוד בסתירה מול הסכם קיבוצי.
ישנם שלושה סוגים של חוזים:
חוזה לתקופה בלתי מוגבלת. מרבית העובדים מועסקים בסוג חוזה כזה, שמסתיים רק בפיטורי או בהתפטרות.
חוזה לתקופה מוגבלת. כשמו כן הוא, החוזה מוגבל בזמן. במקרים רבים מתאים להעסקת עובדים לצורך פרויקט, לצורך החלפת עובד אחר, תקופת הקיץ וכדומה.
חוזה למשימה מוגדרת. חוזה שיסתיים כאשר תתמלא המשימה, לדוגמה, התמחות.
חשוב שיופיעו בחוזה ההעסקה פרטי הצדדים, שמם ומספרי הזהות, תאריך תחילת העבודה, הגדרת תפקידו של העובד, ותנאי העסקתו של העובד: שכר, היקף החופשה, זכויות סוציאליות לפי המינימום בחוק, וזכויות מעבר לחוק במידה וניתנות.
בדומה לכל חוזה, הפרת חוזה עבודה תביא לפיצויים, בין אם העובד הפר אותו – לדוגמא אם הוא הפר סודיות, ובין אם המעסיק לא שילם לעובד כפי שסוכם בחוזה. הזכות לפיצויים נגזרת מחוק החוזים.
