בית הדין האיזורי לעבודה פסק לאחרונה, כי מעסיק ישלם לעובדת פיצוי בסכום כולל של 59.164 אלף שקל.
בית הדין פסק, כי כל התשלומים לעובדת, שהוגדרו כבונוס בתלושי השכר שלה, הן עמלות מכירה שלא היו מותנות בתנאי כלשהו ולכן נחשבות כחלק מהשכר הרגיל לצורך הפקדות לקרן פנסיה.
עוד פסק בית הדין האיזורי לעבודה, כי יש לכלול עמלות אלה בחישוב ימי חופשה, פיצויי פיטורים, דמי מחלה ושאר זכויות סוציאליות, למעט חישוב דמי חגים.
על התביעה לפיצוי בגין הלנות שכר חל חריג בחוק הגנת השכר, כך שתקופת ההתיישנות היא שלוש שנים (ולא 60 יום) ולכן התביעה לפיצויי הלנה לא התיישנה.
פרטי המקרה: העובדת הועסקה בחברה במשך כשלוש שנים. היא תבעה את המעסיק לתשלום זכויות מגן (קוגנטיות) הנובעות מתקופת עבודתה.
במוקד התביעה ניצבת הטענה כי היה על המעסיק לחשב את זכויות התובעת תוך הכללת עמלות המכירה בבסיס השכר.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה בחלקה ופסק כך:
בנוגע לשכר הקובע להפקדות פנסיוניות, לפי צו ההרחבה לפנסיה חובה, השכר המבוטח של העובד, לצורך ביצוע ההפקדות הוא שכר העובד ורכיביו כמשמעתם בחוק פיצויי פיטורים ובתקנות שהותקנו על פיו.
על פי תקנה מסוימת, פיצויי פיטורים יחושבו לפי שכר העבודה הרגיל ללא תוספות. התוספת נקבעת על פי סיווג התשלום על פי מהותו (ולא על פי הכינוי שהצדדים נתנו לו).
המשמעות היא, שתשלום שניתן לעובד בלי שום תנאי נוסף מעבר לעבודתו הרגילה, אינו יכול להחשב לתוספת, אלא כחלק מהמשכורת עצמה.
אשר לעמלות מכירה: לפי הפסיקה, אם עמלות המכירה לא כפופות לתנאי כלשהו, לרבות עמידה ביעדים, הן נחשבות לחלק מהשכר הרגיל לצורך חישוב פיצויי פיטורים ולכן גם לצורך הפקדות לפנסיה.
במקרה הנוכחי, כלל התשלומים שהוגדרו כבונוס בתלושי השכר של העובדת הן עמלות מכירה שלא היו מותנות בשום תנאי, ולכן הן מוגדרות כשכר רגיל לצורך הפרשות פנסיוניות.
מכיוון שכך, פסק בית הדין האיזורי לעבודה, כי המעסיק ישלם לעובדת את ההפרשים בגין הפקדות לפנסיה – את חלק המעסיק בלבד.
עוד פסק בית הדין האיזורי לעבודה, כי על המעסיק לשלם לעובדת הפרשי שכר עבודה ודמי הבראה.
בנוגע לדמי החגים פסק בית הדין כי אין להכליל את העמלות שקיבלה העובדת בשכר הקובע לדמי חגים.
לפי ההלכה הפסוקה, ובהינתן שמטרת דמי החגים היא להשוות את מצבם של העובדים השעתיים לעובדים במשכורת חודשית, ובהינתן שהעובדים החודשיים שאינם עובדים בחגים ולכן אינם מקבלים עמלות עבור ימי חג, הרי שאין מקום להכליל את העמלות שקיבלה העובדת בשכר הקובע לדמי חגים.
בנוסף פסק בית הדין כי העובדת זכאית לפידיון ימי חופשה. לפי הגדרת השכר הרגיל שבחוק חופשה שנתית, יש לכלול את העמלות בחישוב יום חופשה.
בנוגע לתשלום בגין ימי אבל נקבע, כי אם היתה התובעת זכאית לדמי אבל לפי דין – אין הדבר כך – הרי שהיה על המעסיק לקחת בחשבון את העמלות בחישוב כל יום.
בית הדין פסק כי דמי מחלה וימי בחירות יש לחשב על בסיס שכר כולל עמלות.
בנוגע לפיצויי פיטורים פסק בית הדין כי עוד לפני הוצאתה הכפויה, השנייה, של העובדת לחל"ת, היא נדרשה לעבור לעבוד בשעות אחר הצהריים, אף על פי שלאורך כל תקופת עבודתה עבדה בבוקר.
מדובר בהרעה מובהקת בתנאי העבודה שאפשרה לעובדת להתפטר בדין מפוטרת. לכך מצטרפת העובדה ששכרה הולן מספר רב של פעמים, ואף היו בעיות נוספות בתשלום שכר, ובפרט בכל הנוגע לאי העברת ניכויים משכרה לקרן הפנסיה.
מכיוון שכך פסק בית הדין כי בשכר הקובע לפיצויי פיטורים יש לכלול את העמלות ולשלם לעובדת הפרש פיצויי פיטורים. נוכח קיומה של מחלוקת כנה, אין לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
המעסיק טען בבית הדין יש התיישנות לגבי הלנות השכר, אבל טענת ההתיישנות ברכיב זה נדחתה מאחר שלא הועלתה בהזדמנות הראשונה חוק ההתיישנות.
סיבה נוספת לדחיית טענת ההתישנות היא החריג בחוק הגנת השכר, לפיו אם מדובר בהפרה חוזרת, שמתרחשת יותר משלוש פעמים במהלך 12 חודשים רצופים, שבתוך שלוש השנים הרצופות שלאחר יום תשלום השכר שבו קשור הפיצוי, תעמוד תקופת ההתיישנות על שלוש שנים (ולא 60 יום).
במקרה הנוכחי, העובדת הוכיחה מספר מספיק של הלנות שכר, באופן שמוביל למסקנה כי תקופת ההתיישנות היא שלוש שנים, והתביעה לפיצויי הלנה לא התיישנה.
התובעת דרשה ברכיב תביעה זה, סכום של 8,000 שקלים ולדברי בית הדין זהו סכום ראוי ומאוזן בנסיבות העניין.
בסיכומו של דבר פסק בית הדין שהמעסיק ישלם לעובדת פיצויים בסכום כולל של 59,164 שקלים המתחלקים כך:
1 הפרשים בגין הפרשות לפנסיה (חלק המעסיק) בסכום של 21,961 שקלים.
2 הפרשי שכר עבודה בסכום 8,054 שקלים.
3 פידיון ימי חופשה בסך 5,456 שקלים.
4 הפרש דמי מחלה בסכום של 222 שקלים.
5 הפרשים בגין ימי בחירות בסכום של 420 שקלים.
6 דמי הבראה בסכום של 804 שקלים.
7 הפרש פיצויי פיטורים בסכום של 14,247 שקלים.
8 פיצויי הלנת שכר בסכום של 8,000 שקים.
בנוסף ישלם המעסיק לעובדת הוצאות משפט בסכום של 10,000 שקלים.
