מהפיכת הבינה המלאכותית ובמיוחד הבינה המלאכותית הגנרטיבית (GenAI) מכה גלים בכל העולם, אבל בישראל היא מקבלת ביטוי ייחודי.
בעוד הכלכלה הישראלית נחשבת לחממת חדשנות גלובלית, ניתוח מעמיק של דפוסי אימוץ הטכנולוגיה חושף פער דרמטי, כמעט קוטבי, בין מובילות עולמית חסרת תקדים במגזר ההייטק, לבין דשדוש ופערי ידע משמעותיים במגזרים המסורתיים (Non-Tech).
מחקרים בינלאומיים עדכניים ממקמים את ישראל בצמרת העולמית מבחינת שימוש אינדיבידואלי וארגוני בטכנולוגיה.
מסקר גלובלי רחב היקף של חברת Anthropic בשיתוף סוכנות 5WPR ו-Louder עולה, כי ישראל מדורגת במקום הראשון בעולם בשיעור אימוץ הבינה המלאכותית לנפש.
הנתונים מראים כי הישראלים משתמשים במודל קלוד (Claude) פי 4.9 מהממוצע העולמי.
לשם השוואה, סינגפור נמצאת במקום השני עם פי 4.19 מהממוצע העולמי וארה"ב במקום השלישי בלבד עם פי 3.69 מהממוצע העולמי.
מהסקר עולה, כי כ-95% מעובדי ההייטק בישראל משלבים כיום כלי בינה מלאכותית כחלק קבוע משגרת העבודה היומית שלהם.
אלא שהתמונה משתנה מקצה לקצה כשמביטים אל מעבר לגבולות ענף ההייטק.
סקר מקיף של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), שנותח בהרחבה על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה וגופים כמו DatA-IL, חושף משק דואלי.
מהנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה, כי כ-39% מהעסקים בישראל מדווחים על שימוש מסוים בבינה מלאכותית.
עם זאת, פילוח הנתונים מראה ששיעור זה נשען כמעט כולו על מגזר ההייטק, שבו כ-65% מהחברות משתמשות בבינה מלאכותית באופן פעיל ומתקדם.
בניגוד מוחלט לענף ההייטק, חברות שאינן חברות הייטק בישראל, כלומר, תעשייה מסורתית, מסחר, שירותים וענף הפיננסים, מציגות אחוזי אימוץ נמוכים מאוד וחשש ניכר מפני הבינה המלאכותית.
מחקר של רשות החדשנות מראה כי בעוד שבענף ההייטק, כ-23% מהחברות מיישמות בינה מלאכותית למשימות קוגניטיביות ומורכבות, הרי שבתעשייה המסורתית הנתון הזה צונח לכשלושה אחוזים בלבד.
רוב הארגונים שאינם חברות הייטק משתמשים בבינה מלאכותית רק לביצוע משימות שגרתיות ופשוטות, לרבות מענה אוטומטי בסיסי או ניסוח אימיילים, ומדווחים על חסמים קריטיים של חוסר מיומנות מקצועית ופחד מפני פגיעה באבטחת מידע ופרטיות.
בהשוואה למדינות מערביות אחרות, הפער הפנים-ארגוני בישראל בולט במיוחד.
במדינות ה-OECD, תהליך הטמעת הבינה המלאכותית, במגזרים מסורתיים כמו קמעונאות, בריאות וייצור, מתקדם בקצב אחיד ומאוזן יותר.
מדו"חות של ה-OECD ומסקרים של חברות ייעוץ גלובליות עולה, כי במערב אירופה ובארה"ב, הרגולציה והתוכניות הממשלתיות דוחפות להכשרת עובדים ולסגירת פערים דיגיטליים במגזרים המסורתיים.
בישראל, לעומת זאת, כוחות השוק החזקים של ענף הטכנולוגיה מושכים אליהם את רוב המשאבים והכישרונות, מה שמותיר את שאר המשק מאחור.
התוצאה היא פיריון עבודה דואלי. מצד אחד, עובדי ההייטק הישראלים נהנים משיפור דרמטי ביעילות.
ממחקר של רשות החדשנות עולה, כי כ-70% מעובדי ההייטק הישראלים מדווחים על שיפור משמעותי באיכות התוצרים וכ-50% מדווחים על קיצור ניכר בזמן העבודה בזכות הבינה המלאכותית.
מצד שני, הארגונים שאינם הייטק מפספסים את רכבת הפיריון. מצב זה מאיים להרחיב עוד יותר את הפערים הכלכליים והחברתיים בישראל בשנים הקרובות.
בעוד שהטכנולוגיה עצמה נגישה לכול, פערי הידע והיעדר אסטרטגיה לאומית כוללת לדיגיטציה של המגזר המסורתי, מונעים מישראל לתרגם את הבכורה העולמית שלה בבינה מלאכותית לצמיחה רוחבית של כלל המשק.
