שיתוף

כאשר עובדת יוצאת לחופשת לידה, הזמן בו היא שוהה בחופשת הלידה נחשב לצרכי חישוב הוותק שלה בעבודה. כלומר, יחסי העובד מעסיק נמשכים לאורך חופשת הלידה.

מכיוון שכך, יש חשיבות רבה לכך שמנהלי משאבי האנוש יוודאו שהעובדות שיוצאות לחופשת לידה או לשמירת היריון, מקבלות את כל זכויותיהן מהביטוח הלאומי ואף מודעות לזכויותיהן, ויודעות מהו גובה הקצבה שהן אמורות לקבל מהביטוח הלאומי.

להלן מקרה שבו הביטוח הלאומי חישב חישוב שגוי את גובה הקצבה שמגיעה לעובדת בשמירת היריון, וכתוצאה מכך התכוון לתת לה קצבת שמירת היריון נמוכה משמעותית מהקצבה לה היא זכאית.

הסיבה: היעדר מודעות של הביטוח הלאומי לרלוונטיות של תקנה מתקנות הביטוח הלאומי בנוגע לחישוב הקצבה.

עובדת שיצאה לחופשת לידה בת 26 שבועות קיבלה מהביטוח הלאומי דמי לידה עבור 14 השבועות הראשונים של חופשת הלידה, ועבור 12 השבועות הנוספים לא קיבלה כל תשלום.

עם סיום חופשת הלידה חזרה העובדת לעבודה, אבל לאחר חודש אחד בלבד התברר כי היא שוב בהיריון ועליה להיות בשמירת היריון. הביטוח הלאומי אישר את זכאותה לקצבת שמירת היריון.

הבעיה החלה כאשר היה צריך לחשב את גובה הקצבה. בדרך כלל, חישוב גובה הקצבה לשמירת היריון מבוסס על ההכנסה הממוצעת ברבע השנה שקדמה לתחילת שמירת ההיריון.

מכיוון שכך, חישוב גובה הקצבה של הביטוח הלאומי התבסס על התקופה בה היתה התובעת בחופשת לידה ללא תשלום.

לכן, על פי החישוב של הביטוח הלאומי היתה העובדת זכאית לקצבת שמירת היריון בסכום של 1,007 שקלים לחודש בלבד.

הסיבה לכך היא שבחודשיים מתוך התקופה הקובעת היא לא קיבלה כל תשלום, בעוד שמשכורתה הרגילה עמדה על כ-8,000 שקלים לחודש.

לאור זאת הגישה העובדת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה כנגד הביטוח הלאומי, לתיקון בסיס החישוב לקצבת שמירת ההיריון.

בית הדין האיזורי קיבל את תביעת העובדת, אבל הביטוח הלאומי ערער לבית הדין הארצי.

בסופו של דבר דחה בית הדין הארצי את הערעור וקבע כי על הביטוח הלאומי לחשב את בסיס קצבת שמירת ההיריון על בסיס שכר עבודתה של העובדת, כפי שפסק בית הדין האיזורי. 

לטענת התובעת, חוק עבודת נשים קובע שחופשת הלידה היא בת 26 שבועות והעובדת חייבת לצאת לחופשת הלידה על פי החוק ולא מרצונה.

בביטוח הלאומי יש תקנה שמאפשרת – במקרים בהם המבוטחת לא מקבלת את מלוא שכרה הרגיל ברבע השנה הרלוונטי לחישוב הגמלה – לערוך חישוב משלים שלוקח בחשבון את שכרה הרגיל, בלי להתחשב בעובדה שחודשיים לפני יציאתה לשמירת ההיריון לא השתכרה כלל.

טענת הביטוח הלאומי היתה כי העובדת שהתה בחופשת לידה מוארכת של 26 שבועות מרצונה החופשי, ולא מכורח או אילוץ, ולכן אין להחיל במקרה זה את התקנה, ואין להשלים לה את שכר העבודה לצורך חישוב שכרה לקצבת שמירת היריון.

יצויין, כי בשנים האחרונות תוקן חוק עבודת נשים באופן שמאריך את חופשת הלידה ל-26 שבועות, כדי לעודד נשים לשהות תקופה ממושכת יותר עם התינוק.

למרות זאת, דמי לידה משולמים ליולדת רק עבור 14 השבועות הראשונים של חופשת הלידה, ועבור 12 השבועות הנוספים היא לא זכאית לתשלום.

מכאן שהעובדת היתה בחופשת לידה במשך 26 שבועות כפי שקובע החוק, והיותה בחופשת לידה לא היתה תלויה ברצונה.

לכן נפסק, כי שהייתה של היולדת בחופשת לידה במשך 26 שבועות לא צריך לפגוע בגובה שכרה לצורך חישוב הגמלה לשמירת היריון ולכן התקנה היא כן רלוונטית למקרה הנוכחי.

התקנה חלה רק במצבים בהם – בגלל כורח או אילוץ – העובדת לא השתכרה את מלוא שכרה ברבע השנה הרלוונטי.  

בנוסף, תקנה זו מתייחסת גם לנסיבות בהן חלה הפסקה זמנית בעבודה, שאחריה בדרך כלל שבה העובדת לעבודה, כמו למשל חופשה, מחלה, או תאונה.

במקרה הנוכחי, העובדת יצאה לחופשת לידה של 26 שבועות שהיא  ברירת המחדל הקבועה בחוק ולכן יש להחיל את התקנה.

מכיוון שכך, פסק בית הדין, יש לערוך חישוב אחר של בסיס השכר (לצורך חישוב דמי קצבת שמירת ההיריון), שלא יפגע בזכאותה לקצבת שמירת היריון.

בית הדין קבע, כי חישוב שכרה של העובדת ברבע השנה שקדמה ליציאתה לשמירת היריון, יקח בחשבון את השכר הרגיל שהיא היתה זכאית לו אילו היתה עובדת כרגיל ולא יוצאת לחופשת לידה, כלומר כ-8,000 שקלים בחודש.

כנס משאבי אנוש

כנס הגיוס השנתי 2024

כנס רווחה וחווית העובד

2 תגובות

  1. בכתבה כתוב כי דמי לידה משולמים עבור 14 שבועות אך הם משולמים עבור 15 שבועות.

  2. חופשת הלידה הוארכה מ-14 שבועות ל-15 שבועות ב-2017, מיכוון שתהליכי בתי המשפט בישראל ארוכים מאוד לעיתים נוצרים בלבולים מסוג זה. המקרה המדובר הוא עבור עובדת שתבעה לפני שנים ואז הזכות הייתה על התקופה הקצרה, פסק הדין ניתן רק כעת אך עדיין מתייחס לזכות שהייתה אז.

השאר תגובה