שיתוף

בית הדין לעבודה פסק לאחרונה כי מעסיק שפיטר עובדת במהלך תקופת הריונה ללא היתר, ישלם לה פיצוי של 70 אלף שקלים, אף על פי שפדתה את שכרה במהלך תקופת הריונה.

בית הדין קבע, כי נוכח תכלית ההגנה בתקופת ההיריון ונוכח חשיבותה של הזכות לעבוד, אין אפשרות לפדות בכסף את תקופת איסור הפיטורים במהלך ההיריון.

מתי ניתן להגיש בקשה להיתר לפטר עובדת בהיריון

למרות זאת, במצבים מסוימים יכול מעסיק להגיש בקשה להיתר לפיטורים ולהחליט שהעובדת לא תגיע לעבודה בגלל התנהלות קלוקלת, עד להחלטה בנוגע לבקשת ההיתר. במקרים כאלה, התנהגות העובדת משמשת הגנה למעסיק. אלא שבמקרים בהם המעסיק כלל לא הגיש בקשה להיתר לפיטורים, לא ניתן לאשר זאת.

החוק אוסר קטגורית על מעסיקים לפטר אישה במהלך ההיריון ובתקופה המוגנת. אלא שיש בחוק סעיפים שמאפשר למעסיק לפנות בבקשה לקבלת היתר לפיטורים בתקופות אלה. בקשה זו להיתר לפיטורים מהווה את מנגנון ההגנה על המעסיק.

לא ניתן לפדות בכסף

כאמור, בגלל תכליתה של ההגנה על אשה במהלך ההיריון, ובשל החשיבות של הזכות לעבוד, מעסיק לא יכול לפדות בכסף את התקופה בה אסור לו לפטר עובדת במהלך היריון.

הליך בקשת ההיתר לפיטורים הוא אמנם רק מהלך רשמי, אבל מטרתו היא להבטיח כי ההחלטה בנוגע לפיטוריה של עובדת בהיריון (או עובדת בתקופה המוגנת) תתקבל באופן הוגן, וכאשר לוקחים בחשבון שיקולי מדיניות נוספים, פרט לשיקולים של המעסיק.

עוד קבע בית הדין, כי יש חשיבות רבה לפנייה בבקשה להתיר את הפיטורים במהלך ההיריון. הסיבה לכך היא שלממונה יש שיקול דעת רחב לדון בבקשות להתיר פיטורים במהלך היריון, כולל מקרים בהם הפיטורים לא קשורים להיריון.

במילים אחרות, הגנה מפני פיטורי עובדת בתקופת ההיריון אינה מוגבלת רק למקרים בהם הפיטורים קשורים סיבתית להיריון אלא יש מכלול שיקולים שעל הממונה לקחת בחשבון במסגרת בקשה להתיר פיטורי עובדת בהיריון.

לעומת זאת, במצבים בהם המעסיק כלל לא מגיש בקשת היתר לפיטורים, אלא מחליט על דעת עצמו לא להגיש בקשת היתר לפיטורים ולהוציא את העובדת בהיריון לחופשה כפויה, אין למעסיק זכות לקבל הגנה שכזאת.

סכום שלא יפחת מ-150% מהשכר

על פי החוק, בית הדין לעבודה יכול לפסוק פיצויים בשיעור שייראה לו, גם במקרים בהם לא נגרם לעובדת נזק כספי. יתרה מזאת, אם העובדת פוטרה בניגוד לחוק, בית הדין יפסוק לה פיצויים בסכום שלא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע לה במהלך התקופה האמורה. סעיף זה קובע סף מינימלי לקביעת פיצויים בעקבות הפרת החוק בכפוף לשיקול דעת במקרים חריגים.

בית הדין קבע, כי המעסיק הפר את החוק בכך שלא ביקש היתר כנדרש, אלא הורה לעובדת שלא להגיע יותר לעבודה. עוד קבע בית הדין, כי העובדת צריכה לקבל גם פיצוי הנובע מהפסול בהתנהגות המעסיק ומעגמת הנפש וצערה של העובדת. שני אלו אינם מושפעים מגובה שכרה, ובשים לב לתכליתו הרחבה של החוק. לאור כל זאת, קבע בית הדין כי על המעסיק לשלם לעובדת פיצוי בסכום של 70 אלף שקלים.

אין תגובות

השאר תגובה