שיתוף

עובד רשאי לבחור בביטוח פנסיוני שאינו כולל כיסוי ביטוחי לאבדן כושר עבודה (נכות), כמו למשל קופת גמל או ביטוח מנהלים שאינו כולל רכיב זה.

למעסיק אסור להתערב בבחירת העובד, והוא חייב להעביר את סכומי ההפקדות אל החברה המנהלת את החיסכון הפנסיוני של העובד, גם אם המסלול שבו בחר העובד אינו כולל כיסוי ביטוחי לאבדן כושר עבודה.

יודגש כאן, כי מעסיק שמתערב בבחירת העובד, או מסרב לבטחו במסלול שאינו כולל כיסוי מפני אבדן כושר עבודה – בניגוד לרצון העובד – מבצע עבירה פלילית.

עם זאת, עובד שבחר בחיסכון פנסיוני שאין בו כיסוי ביטוחי, ובשלב מסוים הפך לבעל נכות (במקרה של אבדן כושר עבודה), לא יהיה זכאי לתגמולים בגין אבדן כושר עבודה מהחברה המנהלת את החיסכון הפנסיוני ומהמעסיק, כאחד.

הנה מקרה לדוגמה של עובדת שבחרה בביטוח מנהלים ללא רכיב ביטוח אבדן כושר עבודה, חלתה, ותבעה את המעסיק לאחר שלא קיבלה קצבת אבדן כושר עבודה מחברת הביטוח:

כאמור, העובדת הצטרפה לתוכנית ביטוח מנהלים שלא כללה כיסוי ביטוחי, ולכן כל כספי ההפקדות לביטוח הפנסיוני הושקעו במסלול שיועד אך ורק לקצבת פנסיה חודשית לגיל הפרישה.

זמן מסויים לאחר הצטרפותה אובחנה העובדת כחולת סרטן ונקבעה לה נכות בשיעור של 100%. היא פנתה לחברת הביטוח בבקשה לקבל כספי נכות בשל אובדן כושר עבודה.

אלא שאז התברר לה כי פוליסת הביטוח שלה לא כוללת רכיב פיצוי בגין אובדן כושר עבודה. מכיוון שכך, פנתה העובדת אל המעסיק כדי שהוא ישלם לה את הכספים להם היא זכאית כתוצאה מאובדן כושר עבודתה. אלא שהמעסיק דחה את דרישתה.

העובדת תבעה את המעסיק בטענה כי יש לחייב אותו בגין פיצוי על אובדן כושר עבודה. הסיבה לכך לדבריה היא שהוא היה חייב לבטח אותה בקרן פנסיה חדשה הכוללת כיסוי ביטוחי בגין נכות.

עוד טענה העובדת, כי צו ההרחבה קובע שבהיעדר הודעה בכתב מהעובד בדבר בחירתו בקופה מסוימת, מוטלת על המעסיק חובה לבטח את העובד בקרן פנסיה מקיפה חדשה.

המעסיק במקרה זה, לא קיבל הודעה שכזאת בכתב ולכן, לטענתה, היה עליו לבטח את העובדת בקרן פנסיה מקיפה חדשה.

העובדת טענה עוד, כי בעת הצטרפותה לביטוח המנהלים, לא היה כל ויתור מצידה על פיצוי בגין אובדן כושר עבודה.

לדבריה, גם אם השתמע מהתנהלותה כי ויתרה על פיצוי זה, הרי שמדובר בוויתור על זכות קוגנטית ולכן לא ניתן לתת לוויתור הזה תוקף מחייב.

עוד טענה העובדת, כי סוכן הביטוח שערך את פוליסת הביטוח בשם החברה כשל בתפקידו, ולכן יש לזקוף כשל זה לחובת המעסיק.

לדבריה, סוכן הביטוח הבהיר למעסיק כי פוליסת הביטוח אינה כוללת אובדן כושר עבודה, ובכל זאת המנהלים אישרו לבטח אותה בפוליסה זו.

טענת המעסיק: המעסיק טען בבית הדין כי אין להטיל עליו אחריות כלשהי, שכן העובדת רכשה פוליסת ביטוח פנסיוני כמתחייב בהוראות צו ההרחבה, והמעסיק הפריש עבורה את כל הסכומים הנדרשים.

לדברי המעסיק, העובדת פעלה באופן עצמאי לחלוטין, לאחר שהיתה לה האפשרות לבחור בין פוליסת ביטוח מנהלים לבין קרן פנסיה מקיפה חדשה.

לדבריו, העובדת החליטה על דעת עצמה להצטרף לפוליסת ביטוח מנהלים אף שידעה כי היא אינה מבוטחת בביטוח אבדן כושר עבודה.

בית הדין האזורי דחה את תביעת העובדת נגד המעסיק ופסק כך: צו ההרחבה קובע כי כל עובד, שאין לו הסדר פנסיוני מיטיב, יהיה זכאי להיות מבוטח בפנסיה מקיפה. ואמנם, בהיעדר קבלת הודעה מהעובד, חייב המעסיק לבטח את העובד בקרן פנסיה מקיפה חדשה.

למרות זאת, אין בכך כדי להגביל את העובד ולפגוע בזכותו לעבור לקופת פנסיה אחרת, לרבות ביטוח מנהלים. לדברי בית הדין, היה על העובדת להודיע למעסיק על בחירתה בקרן פנסיה מקיפה או קופת גמל לקצבה.

לכן, למרות שהעובדת לא הודיעה על בחירתה למעסיק, יש לראות בפעולותיה כאילו היא ביקשה להיות מבוטחת בביטוח מנהלים.

בית הדין האזורי קבע עוד, כי אין לקבל את הטענה כי העובדת לא ידעה על מה היא חתמה, מאחר שמדובר במי שעבדה בחברה העוסקת בשירותי ניהול חשבונות ויעוץ, וניתן להניח כי בחנה את תנאי ההצטרפות ואת זכויותיה לפני שחתמה.

בית הדין ציין, כי מאחר שלעובד ניתנת האפשרות לבחור את האפיק הביטוחי המתאים עבורו, תוך נטילת סיכונים וסיכויים אישיים שרק הוא מודע להם, הרי שהחלטות כאלה צריכות להתקבל על ידי העובד עצמו, בהתייעצות עם הגורם המקצועי המתאים.

בית הדין האיזורי קבע כי לא מתקבל על הדעת להטיל על מעסיק חובה לבדוק את תנאי הביטוח הפנסיוני של כל עובד, שכן חובה זו מרחיבה את חובותיו הרחבה בלתי סבירה בעליל.

בית הדין האזורי ציין, כי אמנם יש צדק בטענותיה של העובדת על כך שלא קיבלה הסבר מפורט מסוכן הביטוח על משמעות הצטרפותה לביטוח מנהלים ועל תנאי הפוליסה.

ועם זאת, אין בהתנהלותו של הסוכן ביטוח כדי להשליך על אחריותו של המעסיק. ולכן אין להטיל חובה על מעסיק לבחון את מערכת היחסים בין סוכן הביטוח לעובד ולבדוק את תנאי הביטוח הפנסיוני אליו מצטרף העובד.

בעקבות זאת ערערה העובדת לבית הדין הארצי לעבודה שפסק כך: חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים מבטא עקרון יסוד בעולם החיסכון הפנסיוני.

עקרון זה הינו חופש הבחירה המלא שניתן לעובד בבחירת סוג המוצר הפנסיוני המועדף עליו, בבחירת החברה שתנהל עבורו את הכספים, ובבחירת מסלול ההשקעה שבו ינוהלו הכספים, וזאת ללא יכולת התערבות של המעסיק בבחירות אלו.

המטרה היא לאפשר לעובד לבחור את מוצר החיסכון הפנסיוני שבו הוא מעוניין להפקיד את תשלומיו ואת תשלומי מעסיקו, בלי שהמעסיק יוכל להגביל אותו בעניין זה, וכדי שיוכל להתאים את מוצר החיסכון הפנסיוני לצרכיו ולמקסם את תועלתו.

יחד עם האחריות והבלעדיות שהועברה לידי העובד בבחירת המוצרים הפנסיונים, הקנה המחוקק במסגרת חוק הייעוץ, את הכלים שיאפשרו לעובד בחירה מושכלת המתאימה לנסיבותיו. וזאת, על ידי הטלת חובה על יועץ או סוכן פנסיוני להמליץ על המוצר הפנסיוני המתאים ביותר למבוטח.

בהתאם להוראות החוק, עובד יכול לבחור בביטוח מנהלים שאינו כולל כיסוי של אובדן כושר עבודה, ולמעסיק אין אפשרות להתערב בבחירה שכזו.

לדברי בית הדין הארצי לעבודה, כפי שהמעסיק לא צריך לוודא איך משתמש העובד במשכורת אותה הוא משלם לו, כך גם אסור למעסיק להתערב במה שנעשה עם כספי הפנסיה שאותם הוא מעביר לקרן עבור העובד.

יתרה מכך, חוק הפיקוח על השירותים הפיננסיים קובע, כי מעסיק שבוחר עבור העובד מסלול בביטוח הפנסיוני עובר עבירה פלילית.

במילים אחרות, מעסיק שמסרב לבצע הנחיה של עובד, כמו למשל לבטח אותו בביטוח מנהלים שאין בו רכיב של אובדן כושר עבודה, עלול להיות מואשם בעבירה פלילית.

במקרה הנוכחי הפקיד המעסיק עבור העובדת כספים לביטוח מנהלים, לאחר שהעובדת היא זו שהעדיפה אפיק פנסיוני זה על פני קרן פנסיה מקיפה.

לכן אין לקבל את טענתה כי על המעסיק היתה מוטלת חובה לבטח אותה במסלול ביטוח פנסיוני הכולל ביטוח בגין אובדן כושר עבודה. ולכן דחה בית הדין הארצי לעבודה את תביעתה. בערעור שהגש לבית המשפט העליון על ידי ההסתדרות, תמך בית המשפט העליון בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה.


אירוע משאבי אנוש 20-21.12.2021

כנס הגיוס השנתי 2021
כנס רווחה וחווית עובד 2021
כנס ההדרכה והלמידה 2021
באנר כנס דיני עבודה

אין תגובות

השאר תגובה