עד לפני שנים לא רבות התבסס ברוב הארגונים מנהג שבו עובדים נשארו לעבוד הרבה מעל שמונה או תשע השעות שהיה עליהם לעבוד במהלך היום.
יתרה מכך, בחברות רבות נהגו לראות בעין מאוד לא יפה עובדים שהולכים הביתה בתום יום העבודה הרשמי.
בה בעת, עובדים שהמשיכו לעבוד אל תוך הלילה זכו להערצת עמיתיהם ולהערכת מנהליהם.
עמיתיהם של עובדים שהשקיעו הרבה יותר שעות עבודה מהנדרש נהגו להסתכל עליהם בהערצה בעת שהם עצמם היו בדרכם את המעלית שתביא אותם אל מחות לדלתות המשרד.
בבסיס ההערכה וההערצה הזאת היתה המחשבה שככל שעובד נשאר יותר זמן ליד שולחן העבודה שלו כך הוא עובד קשה יותר מעמיתיו.
התפיסה היתה שזמן הוא פונקציה של פרודוקטיביות. כלומר, מי שנשאר זמן רב יותר בעבודה הוא גם פרודוקטיבי יותר.
אלא שבפועל, המציאות הראתה תוצאות אחרות ולעיתים הפוכות. השארות עד לשעות מאוחרות במשרד אינה מעידה על מסירות ואינה מגבירה את מידת הפרודוקטיביות.
למעשה, הדבר היחיד שזה עושה הוא הנצחה של תרבות ארגונית לא בריאה של עבודת יתר.
ואם בכך לא די, אז מתברר שעבודת יתר שכזאת גם גורמת לעמיתיו של הנשאר עד שעות מאוחרות, לחוש התמרמרות כלפיו. משום שלכאורה, מסירותו הרבה מציגה את שאר העובדים באור לא מחמיא.
מצד שני, איך אפשר לומר לעובד להפסיק לעבוד בתום יום עבודה אם הוא לא סיים את המשימות שלו.
אם כן, איך פותרים את הדילמה? המומחים טוענים כך: אם המנהל הישיר של העובד הוא זה שדורש ממנו להשאר בעבודה כדי לסיים פרויקט מסוים אז אין ספק שהוא צריך להשאר.
אבל אם העובד נשאר לעבוד עד מאוחר מתוך החלטתה אישית שלו, שמטרתה לשפר את המוניטין שלו, או כדי להפגין מחויבות בלתי פוסקת לארגון, הרי שהתנהגות זו אינה מומלצת.
למה? ראשית משום שהמנהלים בחברה בדרך כלל לא שמים לב אם עובד נשאר לעבוד עד מאוחר.
ושנית, גם אם הם שמים לב, ולמרות זאת לא רואים תפוקה גבוהה יותר, זה עלול להציב את העובד הזה באור רע.
במילים אחרות, במקום להרשים לטובה את המנהלים, עבודת היתר עלולה ליצור רושם רע על העובד.
מחקרים שבוצעו בארה"ב מראים, כי עבודה בשעות שהן הרבה מעבר לשעות העבודה הרגילות לא רק שאינה מגבירה את התפוקה, היא אף פוגעת בה.
כמו כן, כאמור, עבודה בשעות רבות מדי פוגעת גם בקשריו וביחסיו של עובד זה עם עמיתיו.
בנוסף, עבודת יתר עלולה לגרום גם לפגיעה בריאותו של העובד. לעיתים הסימנים הפיזיים ניכרים תוך תקופה קצרה יחסית וכוללים עייפות כרונית, חוסר אנרגיה, נדודי שינה, פגיעה בריכוז ואובדן תיאבון.
מחקרים מראים כי בנסיבות קיצוניות, עבודת יתר עלולה אף להוביל למוות בטרם עת. השפעות נוספות של עבודת יתר יכולות להיות חרדה, כעס, ודיכאון.
מבחינת הארגון, לעיתים קרובות ההפסד כתוצאה מעבודת יתר באינסוף שעות נוספות, עולה על הרווח.
הסיבה לכך היא שיש נקודה מסויימת בה תוצאות מאמץ היתר בעבודה גולש לחיים הפרטיים של העובד גם מחוץ לעבודה.
בטווח הארוך המשמעות היא השפעה לרעה על יכולתו של העובד לבצע את עבודתו כראוי וכתוצאה מכך נגרמת פגיעה בפרודוקטיביות שלו.
ממחקר שבוצע בארה"ב לפני כחמש שנים הראה, כי תפוקת העובדים צונחת בצורה חדה לאחר שבוע עבודה עמוס שבמהלכו העובד עובד כ-66% שעות נוספות (מעבר לשעות הנדרשות).
במקרים בהם עובד משקיע שעות עבודה המקרבות אותו ל-150%-180% משרה, הצניחה בפרודוקטיביות הופכת לסחרור מהיר כלפי מטה, עד כדי כך שעובד שמשקיע כפול ממספר השעות שהוא אמור לעבוד מגיע לתפוקה בפועל השווה לכשליש משרה.
בשורה התחתונה, השעות שעובד נמצא בעבודה לאחר שעות העבודה המקובלות, לאחר שכל עמיתיו נמצאים עם משפחותיהם, לא רק שלא מגבירות את התפוקה שלו, אלא אף עלולות לפגוע קשות בפרודוקטיביות שלו.
