העובדת שגתה במילוי טופס. ביטוח לאומי שלל ממנה דמי חופשת לידה

העובדת שגתה במילוי טופס. ביטוח לאומי שלל ממנה דמי חופשת לידה

ביטוח לאומי שלל דמי חופשת לידה מרופאה עצמאית, כי היא שגתה במילוי דוח שנתי לעצמאיים. בית הדין לעבודה התערב לטובתה

שיתוף
חופשת לידה

חופשת לידה

רופאה שסיימה את עבודתה באחת מקופות החולים (שם הועסקה כאמור כשכירה) החלה לעבוד כעצמאית. הרופאה הגישה למוסד לביטוח לאומי דוח שנתי לעצמאים, באמצעות רואה החשבון שלה, רק שהיא לא ציינה על גבי הטופס שהיא אכן עצמאית.

רק כשרואה החשבון של הרופאה קיבל מכתב מביטוח לאומי שבו נמסר כי הטיפול ברופאה הועברת למחלקת הגבייה עבור שכירים, התברר לעובדת ולרואה החשבון שלה כי היא שגתה בעת שמילאה את הדוח. העובדת הגישה את הדוח השנתי שנית, והפעם היא ציינה כי היא עצמאית הנהנית מהכנסה חודשית של 20,000 ₪ בחודש.

כעבור חודש מהמועד בו הגישה העובדת את הדוח המתוקן, היא יצאה לחופשת לידה מוקדמת וכעבור כמה חודשים היא הגישה תביעה לתשלום דמי לידה. ביטוח הלאומי דחה את התביעה לדמי לידה בטענה שהרופאה לא צברה תקופת עבודה המזכה אותה בדמי לידה.

הרופאה פנתה למוסד לביטוח לאומי בבקשת מענק מטעמי צדק. ביטוח לאומי קיבל את בקשתה אך רק באופן חלקי. בביטוח לאומי הוחלט לשלם לרופאה דמי לידה על בסיס המשכורת שלה בתור שכירה ולא על סמך הכנסתה כעצמאית.

הרופאה לא אמרה נואש ופנתה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. בתביעתה לבית הדין לעבודה הרופאה ביקשה כי חישוב דמי הלידה שלה יכלול גם את תקופת עבודתה כעצמאית.

לטענת הרופאה, רואה החשבון שלה לא הנחה אותה נכון ולא וידא כי היא ממלא את הדוח בצורה נכונה. ברגע שהבינה כי לא שילמה דמי ביטוח לאומי כעצמאית, היא פנתה במהירות לסניף הביטוח לאומי כדי להסדיר את מעמדה.

מביטוח לאומי נטען מנגד כי מהדוח הראשוני שאותו הגישה העובדת לא ניתן היה להסיק כי היא עצמאית, ומאחר שהיא נשואה, הייתה פטורה על פי הדין מתשלום דמי ביטוח לאומי. לכן לא גבו ממנה דמי ביטוח לאומי ולא הונפקה לה דרישת תשלום. מהביטוח הלאומי עוד נטען כי העובדת החלה לשלם דמי ביטוח לאומי כעצמאית רק לאחר הלידה, משמע היא לא הייתה מבוטחת לפני. אשר על כן, העובדת איננה זכאית לדמי חופשת לידה.

בית הדין לעבודה פסק: המוסד שגה!
שופטת בית הדין לעבודה, אריאלה גילצר-כץ, קבעה שגרסת העובדת אמינה ועקבית. לשיטת השופטת, העובדת נהגה בתום לב ועשתה את מרב המאמצים כדי להסדיר את חובה (חוב שנבע מחוסר תשומת לב וטעות אנוש).

היות שבנסיבות המתוארות הפיגור בתשלומי ביטוח לאומי נעשה בתום לב, בשל טעות של העובדת וחוסר שימת לב של רואה החשבון שלה, השופטת גילצר-כץ בחרה לקבל את התביעה ולהורות לביטוח לאומי לשלם לעובדת דמי חופשת לידה לפי סכומי השתכרותה כעצמאית.

כנס משאבי אנוש שנתי 2022

אין תגובות

השאר תגובה