בית הדין האזורי לעבודה פסק כי מעסיק ישלם פיצוי בסכום של כ-43 אלף שקלים לעובדת משום שהפר את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, את חוק עבודת נשים, ובגין הפרת זכויות נוספות.
בית הדין לעבודה פסק כי העובדת הופלתה על רקע העובדה שהיא אישה ועל רקע העובדה שהפכה לאם.
פרטי המקרה: העובדת עבדה בחברה בתפקיד פקידותי שכלל בעיקר מענה לטלפונים, ניהול קופה וגביית חשבונות.
כשנה לאחר תחילת עבודתה בחברה היתה העובדת בתחילת היריון, כאשר באותה עת בוצעו בחברה חילופי בעלות.
לאחר שילדה היא יצאה לחופשת לידה ממנה חזרה לעבודתה לאחר כ-4.5 חודשי חופשה. כחודשיים וחצי לאחר מכן שובה, בעת שתמה התקופה המוגנת בחוק, האשה פוטרה על ידי החברה.
בתביעתה טענה העובדת, כי לא רק שפוטרה מייד בתום התקופה המוגנת, אלא שבעת שחזרה מחופשת הלידה גילתה כי הוחלט שלא להחזיר אותה לתפקידה הקודם, שכן תפקידה הקודם ניתן לשני עובדים אחרים שכל אחד מהם ביצע חלק ממנו. במקום זאת הוצע לה לבצע שיחות טלמרקטינג.
בבית הדין טענה העובדת כי מנהל החברה אף אמר לה כי אילו לא היתה נמצאת בתקופה המוגנת בחוק הוא היה מפטר אותה באופן מיידי, וכי הוא מעדיף להעסיק גברים ללא אילוצים משפחתיים.
זאת ועוד, העובדת פוטרה ללא שימוע, אף על פי שנחשבה לעובדת מקצועית ומוערכת.
טענת החברה בבית הדין היתה כי תפקידה של העובדת אכן פוצל, אבל הדבר נעשה בגלל עומס העבודה, בשל שינויים ארגוניים ובגלל איכות ירודה של עבודתה של העובדת שתבעה.
עוד טענה החברה, כי בתום התקופה המוגנת נערך לעובדת שימוע כדין על ידי מנהל המחסן, שבעקבותיו הוחלט לפטר אותה משיקולים מקצועיים בלבד.
בית הדין לעבודה קבע, כי משיחות מוקלטת בין העובדת לבין מנהל החברה ורעייתו (שמשמשת כמנהלת בחברה), עולה בבירור כי תפקידה של העובדת נלקח ממנה ולא נותר לה תפקיד מוגדר.
בנוסף, מההקלטות עלה, כי אכן נאמר לה מפורשות שהיא תפוטר בתום התקופה המוגנת, בגין אפליה ותוך הפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
בית הדין לעבודה פסק, כי מתוכן השיחות עולה שאין ספק בכך שלפחות אחד השיקולים לפטר את העובדת היה שיקול מפלה, והוא עצם היותה של העובדת אישה.
בית הדין ציין, כי כל עוד יש שיקול מפלה אחד, הרי שגם אם יתר השיקולים היו ענייניים, די בכך כדי להכתים את החלטת הפיטורים כולה ולכן יש כאן הפרה של חוק שוויון הזדמנויות.
יש לשים לב שבית הדין ציין כי גם אם בוצעו בחברה שינויים מתוך שיקולים ארגוניים, הדבר אינו יכול לבוא על חשבון משרתה של העובדת.
בנוגע לביצוע השימוע פסק בית הדין לעבודה כי אף ששוכנע שאמנם נערכה שיחה עם מנהל המחסן, הרי שלא הוכח שהיתה לו סמכות לפטר עובדים.
פרט כך, העובדת כלל לא קיבלה זימון לשימוע, לא נערך פרוטוקול שימוע, ותוכן השיחה נראה כמו שיחה ידידותית בין שני עובדים ולא מעבר לכך.
בגין כל ההפרות הללו חוייבה החברה לשלם לתובעת פיצויים בסכום כולל של כ-48 אלף שקלים, מהם 43 אלף שקלים פיצוי בגין ההפרות, ו-5000 שקלים נוספים עבור הוצאות המשפט ושכר עורך הדין.
