שיתוף

בית הדין לעבודה קיבל לאחרונה תביעה של עובד להתפטרות בדין מפוטר.

בחישוב הזכויות השונות שנמנעו מהעובד, לרבות פיצויי הפיטורים, פסק בית הדין לעבודה כי המעסיק ישלם לעובד פיצו כולל של כ-82 אלף שקלים, בהם כ-72 אלף שקלים עבור הפיצוי, ו-10,000 שקל הוצאות משפט ושכר עורך דין.

אחת הסיבות להתפטרותו של העובד היתה כי כעשר שנים עבד שעות נוספות ולא קיבל על כך כל גמול. העובד השתכר ברשת כעובד שעתי בשכר מינימום או מעט למעלה מכך.

הוא תבע את מעסיקו בדרישה לקבל פיצויי פיטורים, הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון ימי חופשה, דמי חגים ופיצויים בשל הפרת הוראות חוק הודעה לעובד.

עוד בטרם התביעה הגיעו הצדדים להסכמה על סכומים מסוימים שישולמו לעובד בגין הזכויות הסוציאליות והשעות הנוספות, אך המעסיק טען כי הסכים לכך מטעמים פרקטיים בלבד.

בית הדין לעבודה נדרש להכריע לגבי נסיבות סיום יחסי העבודה, והאם הן מזכות את העובד בפיצויים.

העובד סיפר שלא קיבל תשלומים עבור שעות נוספות רבות. לטענתו, הצטרפה לכך שורה ארוכה של כשלים בהקפדה על תשלום זכויותיו הסוציאליות לאורך כל תקופת העבודה.

עוד טען העובד, כי ניסיונותיו החוזרים והנשנים לגרום למעסיק לתקן את הדברים, לא נענו, גם כאשר נעזר בעורכי דין. על כן, לדבריו, לא נותרה לו ברירה אלא להתפטר, בדין פיטורים, באופן המצדיק תשלום פיצויי פיטורים.

המעסיק טען כי מדובר בתביעה מלאה בסיסמאות ריקות וטענות דמגוגיות ואמוציונליות.

לדברי המעסיק, העובד ביקש להיות מפוטר, ומשלא נענה בחיוב עשה כל שביכולתו כדי שיפוטר. לאחר שמזימתו זו לא צלחה, הוא העלה טענות במטרה לקבל פיצויי פיטורים.

עוד טען המעסיק, כי בין היתר, העובד ביקש להתפטר מעבודתו משום שהתעייף ולא בגלל פגיעה בזכויותיו.

בית הדין לעבודה הבהיר, כי עובד שמבקש כי התפטרותו תיראה כפיטורים צריך להוכיח שלושה תנאים:

1 הרעה מוחשית בתנאי העבודה.

2 ההתפטרות נובעת ישירות מאותה הרעה.

העובד נתן התראה סבירה למעסיק על הכוונה להתפטר.

בית הדין לעבודה החיל מבחנים אלה על המקרה הנדון ולכן הוחלט לקבל את התביעה.

אחת הסיבות לכך היתה הודאתו של המעסיק כי לא שילם לעובד שעות נוספות במשך שנים.

בהקשר זה דחה בית הדין לעבודה את טענת המעסיק לגבי טעמים פרקטיים וציין, כי אם המעסיק לא היה משלם לעובד עבור אותן שעות נוספות, בית הדין היה מטיל עליו לעשות כך.

בנוסף, בית הדין לעבודה קיבל את דברי העובד לפיהם לא נתנו לו לאכול ולשתות ולנוח כמו שצריך במהלך העבודה.

בית הדין לעבודה פסק כי מאחר שהמעסיק לא שילם לעובד גמול בעד עבודה בשעות נוספות בכל תקופת עבודתו הארוכה, הרי שדי בכך כדי לבסס את הטענה כי בנסיבות יחסי עבודה אלה לא ניתן לדרוש מהעובד שימשיך לעבוד אצל המעסיק.

לכך, פסק בית הדין לעבודה, התווספו שורה של ליקויים והפרות נוספות של זכויות העובד.

סדנת מנהלים בנושא דיני עבודה בצל משבר הקורונה

אין תגובות

השאר תגובה