בסוף שנה זו, 2012, ימלאו חמש שנים בדיוק לחובת הפנסיה החלה בשוק העבודה הישראלי. ב- 1.1.2008 נפל דבר, וכל עובדי ישראל, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הפכו זכאים להסדר פנסיוני בסיסי. אגב, כאן המקום לסלק טעות נפוצה – לא מדובר בחובה מכוח חוק. לא קיים בישראל "חוק פנסיה" מונח בו משתמשים רבים בטעות, אלא צו הרחבה, אשר ניתן על ידי שר התמ"ת ואשר הרחיב על כלל העובדים במשק, הסכם קיבוצי כללי שנחתם בסוף שנת 2007 בין ההסתדרות לבין ארגוני המעבידים בעניין זה.
חובת פנסיה בכל המשק מכוח צו הרחבה
אלא שכוחו של צו ההרחבה הוא גם מקור חולשתו. כוחו של הצו היה בכך שבהליך מהיר ואפקטיבי, אשר היו מעורבים בו שלושת "השחקנים" העיקריים בשוק העבודה – ההסתדרות, המעבידים והממשלה – זכתה מדינת ישראל, סוף סוף להסדר של חובת פנסיה כללית, הסדר אשר המחוקק נכשל במשך שנים רבות לעגנו בחוק. ואולם וכאמור, הסדרת העניין בצו הרחבה ולא בחקיקה הייתה גם מקור לחולשה. צו ההרחבה אינו ניתן לאכיפה על ידי הרשויות האוכפות חוקי עבודה. בפועל, ההתמודדות מול מעבידים המפרים חובה זו נותרה משך השנים אצל העובדים בלבד, בעיקר בדרך של תביעות אזרחיות.
אכיפת חובת הפנסיה במסגרת החוק להגברת אכיפה
מצב דברים זה השתנה עם כניסתו לתוקף של החוק להגברת אכיפה של דיני עבודה ביום 19.6.2012. כידוע, החוק מטפל באכיפתן של כ- 50 הוראות מחוקי עבודה שונים באמצעות מנגנון של עיצומים כספיים שבין 5,000 ₪ ל- 35,000 ₪ לכל הפרה. רשימת הוראות אלו מצויה בתוספת השנייה של החוק. אל תוך רשימה זו הוספו כל צווי ההרחבה העוסקים בפנסיה.
משמעות הדבר היא, כי כעת למשרד התמ"ת, קיימת סמכות להטיל עיצומים כספיים על מעביד אשר מפר את החובה לקיים צו הרחבה העוסק בנושא פנסיוני. נדגיש – לחשיבות הרבה שמייחס המחוקק לחובה זו, ניתן ביטוי על ידי שיבוץ החובה לקיים צווי החרבה בעניין פנסיה, במסגרת החלק השלישי של התוספת לחוק שבו מצויות הוראות החוק אשר בגין הפרתן צפוי המעביד לעיצום הכספי הכבד ביותר – 35,000 ₪ לכל הפרה!
לפנסיה, כאמור בכותרת רשימה זו, ניתנו אם כן, "שיניים" ו"הנשיכה" עשויה להיות מכאיבה במיוחד.
על מה כדאי לתת את הדעת
חוק הגברת אכיפה דורש קיום של צווי הרחבה בתחום הפנסיה ללא הבחנה בין נושאים שונים. החוק אינו מבחין בין למשל הפרת החובה להפריש בשיעור מסוים, לבין הפרת החובה להתחיל את ביצוע ההפרשות במועד. יש אפוא להביא בחשבון, כי הדרישה היא לקיום של כל היבטי חובת הפנסיה.
העניין הראשון אותו ראוי למעביד לברר בהקשר זה, הינו מהו המקור המשפטי לחובת הפנסיה אצלו. החוק להגברת אכיפה מתייחס לכל צווי ההרחבה החלים במשק ואשר בהן הוראות בנושא של פנסיה. יש לבחון אפוא אם חלים על העובדים צווי הרחבה ענפיים רלבנטיים (כגון – מתכת ואלקטרוניקה, שמירה, ניקיון, יבוא ויצוא, בניין, הובלה, יהלומים ועוד ועוד), להשוות לצו ההרחבה החל על כלל המשק אליו התייחסנו לעיל, ולהקפיד לקיים ביחס לעובדים את הטוב מבין שני ההסדרים.
כמובן שיש להקפיד על קיום דווקני של כל הוראות צו ההרחבה. קל לעשות זאת בנוגע להוראות כגון מועד תחילת הביטוח, שיעורי ההפרשות, סוג המכשיר הפנסיוני (שימו לב – כי על המעביד לאפשר לעובד לבחור ואולם בהעדר בחירה של העובד, כמעט תמיד חובת ההפקדה היא לקרן פנסיה מקיפה חדש) וכדומה. מורכב יותר לעשות זאת בנוגע לשאלות כמו מהו השכר המבוטח?, אילו רכיבים יש להביא בחשבון ואילו לא?, מה המשמעות של ההוראות בעניין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים? וכדומה.
מעבידים ומנהלים – פנסיה הינו אחד מן העניינים בהם החשיפה שלכם עשויה להיות בלתי מכומתת. אם לעובד שביחס אליו הפרתם את החובה לביטוח פנסיוני ארע חלילה מקרה ביטוח כמו תאונה או מוות, אתם עשויים למצוא עצמכם מול תביעת ענק. כעת אתם אף עשויים לגלות בתיבת הדואר דרישה לתשלום עיצום כספי כבד. אם יש נושא שראוי לשים אותו בראש רשימת הנושאים לבדיקה מבחינת זכויות עובדים, הרי זהו הנושא.
