שיתוף

השנה חל ראש השנה בתחילת השבוע ועובדים רבים ממשיכים את החופשה עד לסוף השבוע. לכן נשאלת השאלה איך יש להחשיב את ימי החופשה הנוספים, וכמובן, אילו עובדים זכאים להעדר מעבודתם בימי חג ולקבל תשלום.

תחילה נבהיר לגבי חופשה בימי החג עצמם: על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, דינו של יום חג כדין יום המנוחה השבועי.

לכן אסור להעסיק עובדים בימי החג, פרט למעסיקים שקיבלו היתר מיוחד ומפורש ממשרד התמ"ת.

לגבי יהודים: מועדי החג הם מועדי ישראל הקבועים בפקודת סדרי שלטון ומשפט, שהם שני ימי ראש השנה, יום כיפור, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח, חג השבועות ויום העצמאות.

לגבי מי שאינו יהודי: מועדי ישראל או חגי עדתו, על פי בחירת העובד.

ימי הגשר עד לסוף השבוע הבא

אשר לימי הגשר שעובדים רבים לוקחים השנה:

דינם של ימי גשר כדינם של ימי עבודה רגילים לכל דבר ועניין, אלא אם נקבע אחרת בהסכם אישי, בהסכם קיבוצי או בהסדר קיבוצי או בנוהג החלים במקום העבודה.

המעסיק רשאי להוציא עובדים לחופשה מרוכזת על חשבון החופשה השנתית בימי הגשר, בכפוף לכללים שנקבעו בנוגע להוצאת עובדים לחופשה.

עם זאת, המעסיק יכול לספוג את יום הגשר על חשבונו, או לנכות לעובדים מימי החופשה השנתית באופן חלקי. כל זאת על פי  החלטתו של המעסיק, בהתאם למה שהוא מודיע לעובדים מראש, ובכפוף לכך שניכוי ימי חופשה יהיה לפי הכללים של הוצאה עובדים לחופשה מרוכזת.

שכר בתקופת החגים:

על כלל העובדים בישראל חלות הוראות צו הרחבה, המבחינות בין שני סוגים של עובדים: עובדים במשכורת חודשית ועובדים בשכר יומי או שעתי.

עובדים שמקבלים משכורת חודשית ממשיכים לקבל, גם עבור ימי החג, את השכר הרגיל.

עובדים בשכר יומי זכאים לתשלום בגין יום החג בשני תנאים:

1 לעובד יש ותק של שלושה חודשי עבודה לפחות.

2 העובד לא נעדר מהעבודה יום לפני החג או יום אחריו, אלא אם כן זה בהסכמת ההנהלה. עם זאת, העובד לא זכאי לתשלום עבור ימי חג שחלים בשבת.

על פי הפסיקה, דמי חגים במהותם נועדו לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם. הסיבה לכך היא, שעובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם, להבדיל מעובד במשכורת חודשית שמקבל שכר רגיל גם בימי החגים.

בצווי ההרחבה ובהסכמים קיבוציים יש סעיפים שמטרתם להשוות את מעמדם של העובדים היומיים לעובדים החודשיים, המקבלים תמורה עבור ימי חג, שבהם לא עבדו.

אם כן, עובדים במשכורת חודשית לא זקוקים להתניה כלשהי בהסכם הקיבוצי, בדבר ימי חגים, משום שהם ממילא מקבלים שכר עבור ימים אלה מעצם הגדרת מסגרת עבודתם כעובדים חודשיים.

אשר לעובדים יומיים שזכאים לקבל  דמי חגים בתנאי שלא נעדרו בסמוך לחג: בית הדין האזורי לעבודה קבע, כי בעבודה שבה שיבוצו של העובד לעבודה נעשה על ידי המעסיק, הרי שהיעדרות של העובד מהעבודה ביום שלפני החג וביום שאחריו בשל היעדר שיבוץ, תיחשב להיעדרות בהסכמה, ולכן העובד זכאי לדמי חגים במקומות עבודה אלו.

יתרה מכך, גם אם העובד שובץ למשמרת לפני החג, אבל לקח יום חופשה בתשלום ביום זה באישור המעסיק, הוא נחשב כמי שנעדר בהסכמת המעסיק וזכאי לתשלום עבור יום החג.

בכל מקרה, הנטל להוכיח כי היעדרותו של העובד היתה ללא הסכמת המעסיק מוטל על המעסיק ולא על העובד.

בנוסף, במקרים בהם העובד לא עבד בימים שלפני ואחרי החג כתוצאה מהחלטתו שלו, ולא בגלל שיבוץ שבאחריות המעסיק, יהיה העובד זכאי לדמי החגים, בתנאי שההיעדרות היתה בהסכמת המעסיק.

אין תגובות

השאר תגובה