שיתוף

"רוב בני האדם עוברים עם התבגרותם תהליך מנטלי מסוים של למידה במה הם טובים יותר, במה הם טובים פחות

דקל נוי

ובמה הם לא טובים כלל. המידע הזה על עצמם, מונע מהם פעמים רבות מלהתנסות בדברים חדשים, ובחוויות שהם חוששים שיכשלו בהן", כך אומר דקל נוי, מומחה למשחקי חשיבה, מפתח משחקים ואיש חינוך בשיחה עם HRus.

"זהו שינוי מהותי לעומת ילדים, לדוגמה, שתמיד משתתפים במשחקים באופן פעיל. אני קורא לתהליך הזה – מעבר משחקן לצופה".

מה בעצם מניע את התהליך הזה?

"יש כמה גורמים שמניעים את התהליך. עבור ילדים, כל דבר משמש ככלי משחק, החל מהסירים במטבח וכלה בקירות הסלון. ככל שאנחנו מתבגרים, אפילו תרבות הפנאי שלנו הופכת להיות יותר ויותר תרבות של צפייה, בניגוד לתרבות של השתתפות מעורבות פעילה במשחק.

"אם אעשה סקר בין 100 אנשים אקראיים, ואשאל כמה מהם צפו בסרט קולנוע בשנה האחרונה, אני מניח שהרוב יגידו שכן. אבל אם אשאל כמה מהם השתתפו בסרט, סביר להניח שמעט מאוד מהם יוכלו לומר זאת. כך גם לגבי כל תחום אחר. יש אנשים שמשתתפים בצורה פעילה והם המעטים, לעומת הרוב שצופה מהצד ומפרש.

"הגורם השני הוא הפחד מכישלון. כשאנחנו נתקלים בחוויה שנמצאת מחוץ לאיזור הנוחות שלנו, החשש מהכישלון ברוב המקרים גובר על הרצון להצליח.  כאן בעצם טמון החשש מפני הפסד. כישלון נתפס בטעות כהפסד".

למה בטעות?

"משום שהפסד וניצחון אינם תוצאות בלוח התוצאות. הם  הלך רוח. הם מצב תודעתי. כלומר, ניצחון או הפסד הם דקל נוי הדרך בה אני מרגיש, או איך שאני מפרש את התוצאה".

אתה טוען בהרצאות שלך שאפשר לשחק בלי להפסיד לעולם. זה ריאלי?

"בהחלט. הרעיון הוא שאפשר להפסיד ולצאת בתחושה של מנצח ואפשר לנצח ולצאת בתחושה של מפסיד".

כלומר?

"אתן דוגמה על עצמי: לפני כמה חודשים נודע לי שיש קבוצת מבוגרים חובבי כדורגל שנפגשת למשחקי כדורגל שכונתיים. אני מאד אוהב כדורגל אבל הרבה זמן לא שיחקתי. בכל זאת הלכתי לשחק והצטרפתי לקבוצה. לאחר משחק אחד הקבוצה שלי הפסידה ונאלצנו לצאת מהתחרות.

"בנקודה הזאת שאלתי את עצמי: כרגע הפסדת, איך אתה מרגיש. נוכחתי שלמרות ההפסד במשחק אני מרגיש מצויין. השעה היתה שמונה בערב, יצאתי מהבית, עשיתי פעילות גופנית, והכרתי חברים חדשים. רוב האנשים בגילי יושבים בשעה זו על הספה ובוהים בטלוויזיה. בהחלט לא הייתי בתחושה של מפסיד.

"מנגד, לא יכולתי שלא להבחין בשחקן נוסף ששיחק בקבוצה היריבה. הקבוצה שניצחה. ראיתי עד כמה הוא עצבני, כעוס ורגוז. הבנתי שאדם כזה לא יכול אף פעם לחוש תחושת ניצחון שלמה, בלי קשר לתוצאה האובייקטיבית. הוא כולו מרוכז בשלילי. במשחק הבא, כשהקבוצה שלו הפסידה הוא ירד מהמגרש בזעם כאילו חרב עליו עולמו".

איך קשורה התחושה האישית לתוצאות בפועל?

"ברגע שמתרגלים להלך הרוח החיובי, גם התוצאות בפועל משתפרות. ניתן להמחיש זאת על ידי דוגמה מסוג אחר: ילד בכיתה ח' ששמע את ההרצאה שלי, זיהה אותי במקרה כשבועיים לאחר ההרצאה. הוא ניגש וסיפר לי איך ההרצאה עזרה לו. הוא סיפר: 'בשבת השתתפתי בתחרות טניס והפסדתי', אבל כשאמר את המילה: הפסדתי, הוא סימן בידיו מרכאות-אוויר. הוא המשיך: 'הבנתי שלמדתי המון בתחרות הזאת ומאוד נהניתי. יצאתי בתחושת ניצחון'. למחרת פגישתנו אותו ילד השתתף בתחרות ארצית לרובוטיקה שהתחרו בה גם תלמידי תיכון בכיתות גבוהות, והקבוצה שלו זכתה במקום הראשון".

בהרצאות שלך אתה מדבר על תהליך שאתה קורא לו: לשחק כל החיים. למה הכוונה?

"התהליך שנקרא לשחק כל החיים בלי להפסיד אפילו פעם אחת בנוי מארבעה שלבים:

"1 מצופה לשחקן: להתחיל להיות מעורב בתהליך ולהיות בעמדה של משתתף ולא של צופה.

"2 להגדיר מחדש את הניצחון: ללכת בניגוד לאינסטינקט, ולשים את הפוקוס על המרכיבים מסוימים בחוויה שקידמו אותי, ולא בהכרח על התוצאה הסופית.

"3 להכיר את המושג 'עקומת הלמידה' ולדעת מה המשמעות שלו: יש עקומת למידה אוניברסלית. אם לא מודעים לקיומה, זה המקום שבו מתייאשים מהר ומפספסים הזדמנויות.

"4 לתרגל את שריר האומץ: ללמוד להעז, לצאת מאיזור הנוחות ולהתנסות בחוויה ששואפים אליה".

 ספר לי קצת על הרקע שלך

"הגעתי מחינוך, בוגר תנועת השומר הצעיר ומדריך בכיר, יצאתי ללימודי חינוך דמוקרטי והשלמתי תואר בחינוך עם תעודת הוראה בהיסטוריה וספרות, אך החיים גלגלו אותי דווקא להוראת משחקי חשיבה בבתי ספר יסודיים".

איך זה קרה?

"במסגרת לימודי החינוך המצאתי משחק חשיבה כפרוייקט יזמי-חינוכי. רציתי להוציא אותו לאור ובמסגרת חיפושי, נסעתי לגרמניה לתערוכת ענק של משחקים. בשדה התעופה נתקלתי לגמרי במקרה באדם שהיה בדרכו גם כן לאותה תערוכה, מסתבר שזה היה מנכ"ל ובעלים של חברת 'אשכולות חשיבה'. התיידדנו וכשחזרתי לארץ הצטרפתי לחברה שלו כמורה למשחקי חשיבה, שם לימדתי קרוב לעשר שנים".

וואו. ומה קרה בסוף עם המשחק שהמצאת?

"לקח לי 13 שנה לפתח אותו. בהרבה נקודות בדרך כמעט התייאשתי אבל אני שמח לבשר שהוא נמצא ממש ברגעים אלה בתהליך ייצור ועומד להגיע לארץ בחודשיים הקרובים. הוא הולך להיות משווק בין היתר כמתנה מקורית ומעניינת לעובדים בחברות".

מרתק! לסיום ספר לי קצת על תכניותיך לעתיד?

"בחזון שלי לשנים הקרובות יש עוד שתי מטרות שלא הוגשמו: האחת היא פתיחה של מרכז משחקי חשיבה לכל המשפחה, מקום שיוכלו לבוא אליו לשחק וללמוד משחקים, והמטרה השניה היא הוצאה לאור של ספר תחת הכותרת… 'איך לשחק כל החיים בלי להפסיד פעם אחת'".

לכתבה השנייה בסדרה: המשתתפים לומדים איך לנהל את החיים כמו משחק"

 

אירוע סוף שנה למנהלי משאבי אנוש

אין תגובות

השאר תגובה