אקראי

ביטוח בריאות

ביטוח המכסה הוצאות טיפול רפואיות בתנאי פרמיה נמוכה יחסית. הגופים המבטחים עשויים להיות – המדינה (ביטוח בריאות ממלכתי), ארגונים ללא כוונת רווח (קופות חולים) וחברות ביטוח פרטיות. הסטטיסטיקה מכתיבה כי כיסוי הוצאות רפואיות גבוהות עבור מבוטחים הזקוקים לטיפול, מוכל בערך הפרמיות של כלל המבוטחים.

ביטוח בריאות ממלכתי – ביטוח חובה לכל תושב ישראל ונגבה לפי יכולתו של כל תושב על-ידי המוסד לביטוח לאומי. הביטוח מעניק מתן שירותי בריאות לכל תושב ישראל באמצעות קופות החולים המהוות את הזרוע המבצעת של משרד הבריאות.

סל הבריאות מעודכן תקופתית על ידי ועדה במינוי המדינה.

טיפולים חדשניים או יקרים במיוחד אינם נכללים בסל הבריאות בשל תקציב הבריאות המוגבל, כמו כן לא כולל הסל ביטוח סיעודי למעט באופן חלקי ("ביטוח סיעודי מורכב" - מצב בו נדרשת השגחה רפואית פעילה).

שירותי בריאות נוספים (שב"ן)

קופות החולים מורשות להציע שירותים נוספים תמורת תשלום דמי חבר נוספים. מסגרות אלו נקראות גם "ביטוח משלים".

משנת 1998 קופות החולים נותנות שירותים נוספים בכפוף לתקנון מוגדר ומאושר על-ידי משרד הבריאות. תקנון זה מתעדכן בד"כ אחת לשנה לפי מצבה הכלכלי וצפי הוצאות של

הקופה.

בשנות ה- 2000 החלו קופות החולים להציע שני מסלולי שירותים: בסיסי ומורחב, כאשר הירשמות לשירות המורחב מותנה ברכישת השירות הבסיסי והתשלום מוכל עבור שני סוגי השירותים במצורף.

מדיניות משרד הבריאות קובעת כי על שירותים במסגרת שב"ן להיות קשורים לאיכות חיים, לעומת מצילי או מאריכי חיים.

בשנת 2008 נקבע כי אסור לקופות החולים לספק תרופות מצילות או מאריכות חיים במסגרת השב"ן.

בין הסיבות למגבלות משרד הבריאות, נמצא האינטרס לאלץ את קופות החולים להציע שב"ן במחירים נמוכים בכדי לאפשר את נגישותם לחלק גדול מהאוכלוסייה.

ביטוחי בריאות עובדים במסגרת העבודה

נושא ביטוח הבריאות לעובדים צריך להיות על שולחנו של מנהל משאבי האנוש משני היבטים:

כהטבה לעובדים: הטבה שעלותה זולה אך השפעתה גדולה.
למען העובד ולמען הארגון: ביטוח בריאות מהווה רשת ביטחון לעובד אבל תורם גם לארגון שכן צמצום התחלואה ובריאות מונעת משפרות ביצועים ותפוקות עובדים, לאורך זמן.