העולם העסקי של שנת 2026 מנסה להתייצב, ובין התופעות המדאיגות ביותר הממשיכות להעיב על הפריון הארגוני נמנות השחיקה והירידה במוטיבציה.
מה שהחל כהתפטרות שקטה לאחר הקורונה, הפך בשנתיים האחרונות למשבר עמוק של עייפות כרונית וחוסר חיבור למטרות הארגון.
מחקרי שוק מהשנתיים האחרונות (2024–2025) מצביעים על פערים עמוקים בין המגמות במדינות המערב לבין המציאות הייחודית בישראל.
מצב השחיקה והירידה במוטיבציה ב-2024–2025:
במדינות המערב (ארה"ב ואירופה):
מסקרים שנערכו על ידי Future Forum ודלויט עולה, כי במהלך 2024–2025, רמות שחיקת העובדים במדינות המערב התייצבו על שיעור גבוה ועקבי של כ-42-45 אחוזים מכלל כוח העבודה.
הסיבות העיקריות היו חוסר ודאות כלכלית, אינפלציה והחשש מהחלפת העובדים על ידי בינה מלאכותית.
המוטיבציה נפגעה בעיקר בשל עייפות משינויים, שכן עובדים הרגישו שהארגונים שלהם משנים כיוון בתדירות גבוהה מדי בלי לתת להם כלים להסתגל.
בישראל – הנטל הכפול:
בישראל, התמונה היתה קיצונית בהרבה. בשל המצב הביטחוני המתמשך החל מסוף 2023 ואל תוך 2025, רמות השחיקה זינקו לשיעורים של כ-62%-65%. בישראל חווה שוק העבודה תופעה שזכתה לכינוי שחיקת המילואים והחוסן:
עובדים נאלצו לתמרן בין שירות מילואים ממושך לבין שמירה על יעדי העבודה.
והעובדים שנשארו במשרד נאלצו לספוג את עומס העבודה של חבריהם המגויסים, תוך התמודדות עם דאגה וחרדה קיומית.
המוטיבציה בישראל בשנתיים אלו לא ירדה בגלל חוסר עניין, אלא בגלל התרוקנות המצברים.
צפי בנושא שחיקה וירידת מוטיבציה לשנים 2026–2027:
במדינות המערב – ייצוב דרך רווחה:
הציפייה לשנתיים הקרובות במדינות מערביות היא לירידה מתונה ברמות השחיקה לסביב ה-35 אחוזים.
חברות רבות מטמיעות כעת מודלים של שבוע עבודה מקוצר או חופשות ללא הגבלה כסטנדרט.
המיקוד עובר לשימוש בבינה מלאכותית ככלי להפחתת עומס טכני. זה צפוי להעלות את המוטיבציה מחדש על ידי פינוי זמן לעבודה משמעותית ויצירתית.
בישראל – פוסט-טראומה ארגונית או צמיחה מחודשת:
התחזית לישראל לשנים היא 2026–2027 מורכבת. קיים מצד אחד כאן סיכון לשחיקה כרונית.
אם ארגונים לא ישכילו להעניק תקופת התאוששות אמיתית לעובדים שחזרו מסבבי מילואים ארוכים או חיו תחת סטרס מתמשך, רמות השחיקה עלולות להישאר סביב ה-55%.
מצד שני, נוצרה הזדמנות לצמיחה. החוקרים צופים כי ארגונים ישראליים שישקיעו בבניית קהילה ובמתן משמעות לעבודה, יראו דווקא זינוק במוטיבציה.
העובד הישראלי של 2026 רוצה לדעת שהעבודה שלו תורמת לשיקום הכלכלה והחברה.
בשורה התחתונה, בעוד שבארה"ב ואירופה הפתרון לשחיקה הוא בעיקר איזון בין עבודה לחיים אישיים ופנאי, בישראל הפתרון חייב להיות אמפתיה ומשמעות.
בשנת 2026, היכולת של ארגון לזהות סימני עייפות מוקדמים אצל עובדים ולהציע גמישות משמעותית, תהיה ההבדל בין חברה צומחת לחברה שדועכת מבפנים.
