חג שבועות חל השנה (2025) ביום שני ה-2 ביוני וערב החג חל ביום ראשון ה-1 ביוני.
ערב חג שבועות הוא יום עבודה מקוצר, ועובדים בו בין חמש לשבע שעות עבודה, בהתאם להסכמים הקיבוציים, או הסכמים אחרים עם העובדים או בהתאם לנהגים המקובלים במקום העבודה.
במקומות שבהם אין הסכמי עבודה או נוהג המתייחסים לעבודה בערב החג עובדים בערב החג כך:
במקום עבודה שעובדים בו ששה ימים בשבוע, ויום עבודה רגיל הוא עד שמונה שעות, יום עבודה בערב החג לא יעלה על שבע שעות.
במקום עבודה שעובדים בו חמישה ימים בשבוע, יעבדו בערב החג עד שמונה שעות.
עם זאת, המעסיק ונציגות העובדים יכולים להחליט על יום עבודה של שבע שעות כאשר העובדים מקבלים תשלום של שמונה. לחלופין, הם יכולים להחליט שיום העבודה בערב החג יהיה שמונה שעות והעובדים יקבלו תשלום כאילו עבדו תשע שעות.
נציין, כי מקובל ברוב מקומות העבודה שיום העבודה בערב החג מסתיים לפחות שלוש שעות לפני כניסת החג (כניסת החג היא בין השעה 19.00 ל-19.30. עבודה בערב החג, בשעות שלאחר כניסת החג, נחשבת לעבודה במהלך החג.
יום חופשה בערב חג השבועות נחשב ליום חופשה מלא. עובד שיוצא לחופשה מעבודתו בערב החג זכאי לשכר רגיל עבור אותו יום וממכסת ימי החופשה השנתית העומדים לזכותו ינוכה יום חופשה שלם.
עם זאת, יש הרבה מקומות עבודה הסגורים בערבי חג ומקובל בהם לשלם לעובדים שכר מלא עבור אותו יום, ולנכות רק חצי יום ממכסת ימי החופשה השנתית שלהם.
עובד במשכורת חודשית שמועסק במהלך חג השבועות זכאי לתוספת של 50% מערך שכרו היומי עבור שעות עבודתו בחג, ובנוסף גם למנוחת פיצוי, בהתאם לאופן העסקתו בשבת.
מנוחת הפיצוי היא בתשלום. כלומר, למעסיק אסור לנכות משכרו החודשי של העובד את שעות ההיעדרות במהלך מנוחת הפיצוי.
במקרים שבהם החג חל בשבת, העובדים זכאים לתוספת של 50% בלבד משכר עבודתם עבור שעות העבודה בחג (בנוסף למשכורת החודשית הרגילה). כלומר, אין כפל תשלום עבודה בחג שחל בשבת.
במקומות בהם יש הסכם קיבוצי ענפי, או הסכם קיבוצי מיוחד, או צו הרחבה ענפי, או חוזה עבודה אישי, או נוהג הקובע תמורה עבור עבודה בחג בשיעור גבוה יותר מהשיעור האמור שנקבע בחוק, מה שקובע זה ההוראה המיטיבה עם העובד.
עבודה של עובדים יומיים או שעתיים בחג השבועות:
עובדים שעתיים או יומיים זכאים לשכר של 150% משכרם הרגיל עבור שעות עבודתם בחג השבועות (כלומר לתופסת של 50 אחוזים), וליום מנוחת פיצוי ללא תשלום.
אם עובדים אלה חויבו לעבוד בחג (כלומר עובדים מתוך כורח בחג), הם זכאים בנוסף, גם לדמי חגים בשיעור של 100% משכרם.
לפיכך סך כל התגמול שהעובד (השעתי או היומי) זכאי לו עבור שעות עבודתו בחג הוא 250% משכרו הרגיל.
בנוסף, עובד זה זכאי לשעות מנוחה (מנוחת פיצוי) במקום השעות שבהן עבד בחג.
בית הדין לעבודה פירש את המושג כורח בצורה נרחבת, כך שכל עוד לא הוכח אחרת, עבודה שמתבצעת בחגים נחשבת לעבודה מתוך כורח ולא מבחירה של העובד.
גם במצב בו המעסיק שיבץ את העובד לעבודה בחג כתוצאה מבקשה והעדפה של העובד, קבע בית הדין לעבודה כי יש לראות בהעסקת עובד בחג ככורח לצורך הזכאות לדמי חגים, שכן המעסיק הוא זה שקובע את סידור העבודה ומסכים לו.
המקרה היחיד בו העבודה לא תחשב ככורח הוא במצב בו המעסיק יוכיח שמדובר בסידור עבודה שנקבע לבקשת העובדים כלשונה, ללא שיקול דעתו, או שהעובד בחר לעבוד בחג באופן מוחלט.
(יצוין כי כלל זה לא חל על עובדים בענף השמירה. בענף זה חלים כללים אחרים).
במקרים בהם נוצרה מחלוקת בין המעסיק לעובד והצדדים מגיעים לבית הדין לעבודה, על המעסיק מוטל להוכיח שהעובד הועסק מרצונו.
אם המעסיק לא מצליח להוכיח זאת, העובד נחשב כמי שהוכרח לעבוד באותו יום.
יצוין, כי החוק לא קובע שמנוחת הפיצוי היא בתשלום (במקרים בהם מדובר בעובד שעתי או יומי).
אבל יש ענפים שבהם נקבע שינתן תשלום לעובדים גם עבור ימים או שעות של מנוחת הפיצוי.
