הציפייה של הארגון מהעובדים לזמינות מתמדת במקום העבודה, מטשטשת לעיתים קרובות את הגבול בין הזמן האישי הפנוי של העובד לחובות מקצועיות.
תרחיש נפוץ הוא שמנהלים מתקשרים לעובדים מחוץ לשעות העבודה הרשמיות, לא כדי לבצע משימה, אלא פשוט כדי לדון בשינויים בלוח הזמנים למשמרת עתידית או מסיבות אחרות הקשורות למנהלה.
נשאלת השאלה, האם הפרעה קצרה זו, הקשורה לעבודה אך אינה העבודה עצמה, מזכה את העובד באופן חוקי בתשלום עבור שעות נוספות.
התשובה, על פי דיני העבודה וגם על פי נורמות בינלאומיות, תלויה בדרך כלל בהבחנה בין זמן עבודה לבין זמינות כוננות גרידא או תקשורת קצרה.
הפרספקטיבה של דיני העבודה – כל עבודה היא בתשלום:
על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, עובד זכאי לתשלום עבור שעות נוספות רק עבור שעות עבודה החורגות מהמגבלה היומית או השבועית החוקית (בדרך כלל שמונה עד תשע שעות ביום או 42 שעות בשבוע).
החוק מגדיר "שעות עבודה" כזמן שבו עובד זמין לעבודה. עבור שיחת טלפון קצרה, כמו למשל מנהל שמתקשר כדי לאשר שינוי בלוח הזמנים של היום הבא, לא סביר מאוד שבית הדין לדיני עבודה יסווג זאת כ"שעות עבודה" המקבלות גמול.
השיחה לא מאלצת את העובד אינו לבצע את חובותיו באופן פעיל, וגם המגבלה על זמנו האישי אינה משמעותית מספיק כדי להיחשב כעבודה.
כדי להיות זכאי לשעות נוספות, העובד חייב לעבוד באופן פעיל או להיות מוגבל באופן מוכח, באופן המונע ממנו לנצל את זמן המנוחה שלו ביעילות.
ראוי לציין כי עובדים בתפקידי ניהול או בתפקידי אמון מיוחדים, לרוב פטורים במפורש מחוק שעות עבודה ומנוחה, וכתוצאה מכך אינם זכאים כלל לתשלום שעות נוספות.
הפרספקטיבה של נורמות בינלאומיות – התמקדות בהגבלות:
חוק העבודה הבינלאומי, ובמיוחד בארה"ב (תחת חוק FLSA) ובאיחוד האירופי, פועל לפי עיקרון דומה. הגורם המרכזי הוא מידת ההגבלה המוטלת על העובד:
שיחת טלפון קצרה ולא פולשנית, כמו למשל שיחת טלפון שעוסקת בקביעת דדליינים, שבה העובד חופשי להמשיך בחייו (למשל, קניות, צפייה בטלוויזיה) בזמן שהוא ממתין לשיחה או מקבל אותה, בדרך כלל אינה נחשבת לזמן שיש לתת עבורו גמול.
בארה"ב, לדוגמה, עובד אינו עובד כאשר נדרש ממנו רק להשאיר הודעה, במקום שניתן להשיגו.
מנגד, אם הציפייה של המנהל היא לדרישת כוננות אמיתית, כלומר, הפנאי האישי של העובד מוגבל באופן משמעותי, כמו למשל חייב להישאר קרוב למקום העבודה, חייב להגיב מיד, לא יכול לשתות אלכוהול וכדומה, אז זמן המתנה זה עשוי להיחשב כשעות עבודה שיש לשלם עבורן, אם כי בדרך כלל בשיעור שונה מעבודה פעילה.
במקרה של שיחת תיאום קצרה, הגבלה זו מינימלית וחולפת. לכן, מנהל שמתקשר לעובד מחוץ לשעות העבודה, לצורך עניין אדמיניסטרטיבי קצר הקשור לעבודה, כגון שינוי לוח זמנים, נחשב בדרך כלל לגיטימי בלי צורך לשלם עבור שעות נוספות, בתנאי שהשיחה קצרה ומתבצעת לעיתים רחוקות, ואינה דורשת מהעובד לבצע את תפקידיו בפועל.
