שיתוף

החלק הפחות זוהר של מיזוגים ורכישות הם הפיטורים. בכל מיזוג או רכישת חברה נוצרים תפקידים כפולים. במקרים כאלה, מי שמשלם את המחיר הם העובדים שתפקידם הכפול בוטל והם מפוטרים.

זה יכול לקרות במחלקות המנהלה וזה יכול לקרות גם בדרגי הניהול הבכירים, כאשר המיזוג לא מאפשר לחברות השותפות למיזוג להמשיך לפעול כיחידות נפרדות.

במקרה כזה, כאשר אין מנוס מפיטורים, מן הראוי הוא שהפיטורים יבוצעו בצורה הוגנת, לכל הפחות כחוק על פי דיני העבודה, ובלי למנוע מהמפוטרים להשתלב בעבודה אצל המתחרים.

במקרה מסויים בו חברה קטנה נרכשה על ידי חברה גדולה, פוטרה מנכ"לית החברה שנרכשה, כשלוש שנים לאחר השלמת הרכישה.

המנכ"לית תבעה את החברה הרוכשת בגין פגמים בהליך השימוע, ובגין תשלום פיצויים בחסר ובונוס שנתי.

בית הדין לעבודה פסק כי בשל אלה ובשל פגמים נוספים בהליך הפיטורים, המעסיק ישלם לה פיצוי בסכום של כ-180 אלף שקלים.

בית הדין לעבודה הגיע למסקנה כי ההחלטה לפטר את מנכ"לית היתה ידועה מראש עוד לפני שנערך לה שימוע, ולכן פיטוריה נעשו שלא כדין.

טענתה של המנכ"לית לפיה החברה פגעה בשמה הטוב כשפנתה למעסיק החדש שלה בטענה להפרת תנאי איסור תחרות – נדחתה.

המנכ"לית תבעה את החברה בטענה שנערך לה שימוע למראית עין בלבד, שכן ההחלטה על פיטוריה התקבלה עוד לפני כן.

לדבריה, כבר ביום שבו זומנה לשימוע היא נותקה מהמערכת הממוחשבת, ומנכ"ל הקבוצה (שרכשה את החברה שבראשה עמדה) הודיע לה כי הוחלט לפטר אותה בגלל שינויים ארגוניים. ועל כן, לטענתה, פיטוריה נעשו שלא כדין.

בנוסף, היא תבעה גם השלמת פיצויי פיטורים שכן קיבלה רק את הפיצויים שנצברו לה בקופות הגמל, ובנוסף טענה כי היא זכאית לבונוס שנתי.

החברה מצידה טענה כי המנכ"לית פוטרה משום שלא התאימה יותר לניהול החברה שצמחה וגדלה. כמו גן טענה החברה כי הליך השימוע היה תקני וכי ההחלטה לפטר את התובעת התקבלה רק לאחר שטענותיה נשמעו בקשב רב ובנפש חפצה.

לדברי החברה, ניתוקה ממערכת המחשבים בוצע מתוך חשש לחשיפת מידע סודי, ואכן, מיד עם פיטוריה עברה המנכ"לית לעבוד בחברה מתחרה.

עוד טענה החברה כי המנכ"לית אינה זכאית להשלמת פיצויים משום שהיא חתומה על סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים שמזכה אותה רק בכספים שנצברו לה בקופות הפנסיה.

לגבי הבונוס טענה החברה כי בונוסים ניתנים לשיקול הדעת של ההנהלה, וההנהלה לא הייתה שבעת רצון מהמנכ"לית.

בית הדין לעבודה שוכנע כי המנכ"לית פוטרה מטעמים עניינים בשל סימני השאלה שעלו לגבי ההתאמה שלה להמשיך לנהל את החברה שגדלה והתפתחה לאחר הרכישה.

עם זאת, בית הדין לעבודה קיבל את הטענה שההחלטה על פיטוריה התקבלה עוד לפני השימוע, וטענה זו אף עלתה מתמלול השיחה.

נקבע כי העובדה שהמנכ"לית נותקה ממערכת המחשוב עוד בעת הזימון לשימוע מחזקת מסקנה זו. בית הדין לעבודה הוסיף, כי פגם נוסף בפיטורים נוצר בשל העובדה שהזימון לשימוע לא היה מפורט דיו.

עוד נפסק כי המנכ"לית זכאית לקבל הפרשי פיצויי פיטורים על רוב תקופת עבודתה, משום שהסכם העבודה שלה לא נוסח בהתאם לתנאי סעיף 14 לחוק.

בית הדין לעבודה  ציין, כי על הנוסח המלא של הסעיף חתמה המנכ"לית רק בשנת 2014 ועל כן המעסיק חייב לה הפרשי פיצויי פיטורים עד מועד זה.

גם התביעה לבונוס השנתי התקבלה משום שלא הוכחה טענת הנתבעת כי לא הייתה שבעת רצון מעבודת התובעת, בין היתר נוכח העובדה שהציע לה להמשיך לעבוד כיועצת חיצונית.

עם זאת, השופטת דחתה את טענת התובעת כי החברה פגעה בשמה הטוב כשיצרה קשר עם המעסיקה החדשה שלה.

בית הדין לעבודה קבע כי מאחר שהמנכ"לית חתומה על תניית אי תחרות, הרי שהחברה היתה רשאית לעדכן את החברה שאליה עברה, כי היא מחויבת שלא לגלות סודות מסחריים.

בסופו שלח דבר פסק בית הדין לעבודה כי החברה תשלם למנכ"לית לשעבר פיצויים בסכום של כ-180 אלף שקלים. סכום זה כולל פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בונוס שנתי, השלמת פיצויי פיטורים, הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי הדין.

סדנת פרזנטציה אפקטיבית והעברת מסרים מרחוק

אין תגובות

השאר תגובה