המאבק על הגמישות בעבודה צפוי להגיע במהלך השנה הקרובה לנקודת הכרעה.
מה שהתחיל כצורך זמני בעת משבר הקורונה הפך לערך יסוד בחוזה הפסיכולוגי שבין המעסיק לעובד.
בארגונים שסוג עבודתם מאפשר עבודה מהבית, המודל ההיברידי כבר אינו נתפס כהטבה, על ידי עובדים ומועמדים, אלא כתנאי עבודה בסיסי.
ממחקרי שוק עדכניים שבוצעו במדינות מערביות ובישראל מתברר המחיר הכבד שמשלמים ארגונים שבוחרים בגישה קשיחה הדורשת עבודה רק מהמשרד או יום אחד בלבד מהבית.
במדינות המערב ניכרים נכונות של עובדים להתפטר וסירוב של מועמדים להצטרף לחברות שלא מאפשרות עבודה לפי המודל ההיברידי.
ממחקרים שבוצעו על ידי גופים כמו לינקדאין ו-ADP בשוקי העבודה במדינות מערביות, בעיקר ארה"ב קנדה ואירופה עולה, כי מבחינת העובדים, הגמישות היא הגורם השני בחשיבותו אחרי השכר.
עוד עולה ממחקרים אלה, כי כ-35% עד 40% מהעובדים בתפקידים המאפשרים עבודה מרחוק, מצהירים כי ישקלו ברצינות להתפטר אם הארגון יבטל כליל את המודל ההיברידי. בקרב דור ה-Z, שיעור זה מזנק לכ-52%.
סירובים בתהליך הגיוס: התמונה חריפה עוד יותר בשלב הגיוס. מהמחקרים עולה, כי כ-65% מהמועמדים יפסיקו את התהליך מיד כשייגלו שאין אפשרות לעבודה מהבית כלל.
גם מדיניות של יום אחד בלבד בשבוע של עבודה מהבית נתפסת כיום כפשרה לא מספקת עבור כ-45% מהטלנטים הבכירים, שרואים ביומיים-שלושה את הממוצע הרצוי.
בישראל, הנתונים קיצוניים אף יותר מאלה של מדינות מערביות אחרות, בגלל שני גורמים ייחודיים: הפקקים בכבישים והצורך בחוסן אישי בעיתות חירום.
שיעור ההתפטרות: מסקרים של חברות השמה מובילות ופורומים בתחומים של משאבי אנוש בישראל עולה, כי כ-45% מהעובדים בענפי ההייטק והשירותים הפיננסיים מצהירים, כי יתחילו לחפש עבודה באופן אקטיבי אם יידרשו לחזור למשרד ללא גמישות.
התחושה היא שחזרה למשרד לשבוע עבודה מלא מהווה מעמסה כבדה מדי על זמנם של העובדים.
זאת ועוד, ישראל מובילה בשיעור הסירוב להצטרף לחברה שאין בה עבודה לפי המודל ההיברידי.
כ-75% מהמועמדים בתחומי הטכנולוגיה והמטה בישראל, יסרבו להמשיך בתהליך הגיוס אם יגלו שאין אפשרות לעבודה מרחוק.
זאת ועוד, בישראל, הצעה של יום עבודה אחד בלבד מהבית נתפסת לעיתים קרובות כמחווה ריקה.
יותר מ-55% מהמועמדים הישראלים רואים ביומיים מהבית את המינימום הנדרש כדי לשמר איזון סביר בין העבודה לחיים האישיים, במיוחד עבור אלו המתגוררים מחוץ למרכזי התעסוקה הגדולים.
בסיכומו של דבר, המסר העולה מהנתונים הוא, שחברה שמתעקשת על נוכחות מלאה במשרד במשך כל השבוע, או מציעה יום אחד סמלי בלבד, מצמצמת את מאגר הטלנטים שלה בשיעור של בין 60% ל-70%.
מדובר בסיכון אסטרטגי שמוביל לירידה באיכות הגיוס ובפגיעה ביציבות הארגונית.
בימים אלה, השאלה שארגונים צריכים לשאול את עצמם היא כבר לא כמה ימים בשבוע הם מוכנים לאפשר לעובדים לעבוד מהבית, אלא באיזו מידה הם סומכים על העובדים והמועמדים, שכן הם חשים בחוסר אמון מרחוק.
