גננת שהחלה לסבול מאי ספיקת הוורידים (דליות) ברגליה, פנתה למוסד לביטוח לאומי בבקשה שיכיר בה כנפגעת תאונת עבודה. אולם הביטוח הלאומי דחה את תביעתה, בטענה כי לא הוכחו אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים במסגרת העבודה, אשר הובילו למצבה הבריאותי. מדובר במצב תחלואי טבעי, טען המוסד לביטוח לאומי, ויתכן שמקור התחלואה הוא עודף משקל, גנטיקה ועוד.
הגננת פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע והמקרה נידון בלשכתו של השופט יוסף יוספי. הגננת טענה בתביעתה כי במסגרת עבודתה, היא נאלצה לעמוד שעות ארוכות, לשאת משאות ואף ללכת הליכות קצרות. על כן, הפגיעה שלה הינה מסוג מיקרו-טראומה (פגיעה יום יומית במסגרת העבודה, בה מערכות בגוף נפגעות מעט בכל פעם עד להיווצרות הסימפטומים והמחלה או הפציעה) ולכן זוהי מחלה מקצועית.
השופט יוספי פסק, כי הוכח קשר סיבתי בין עמידה ממושכת לבין מחלת הדליות ברגליים ועל כן יש למנות מומחה לבדיקת הקשר הישיר במקרה דנן.
לאחר עיון בכתב הטענות, בראיות של המומחים הרפואיים ובעדויות של עובדת גן נוספת, דחה בית הדין את תביעתה של הגננת, בנימוק שלא הוכח קשר סיבתי עובדתי בין אופי עבודתה למחלתה. הוכח כי היא איננה נאלצת לעמוד על הרגליים שעות מרובות, מה שגורם לאפקט המיקרו-טראומה וכי היא יושבת להפוגות בזמן שהפעוטות משחקים ואף נחים. הוכח שגם כאשר היא מרימה ילדים או מסייעת להם לטפס על מתקן בחצר, אלו משימות נקודתיות ולא רצף של עבודות כפיים המובילות למצב שחיקה.
בפסק הדין כתב השופט יוספי: "אין חולק כי התובעת עבדה ועודנה עובדת עבודה קשה ומאומצת. בין השאר, התובעת אכן הרימה בזרועותיה עוללים, סחבה ציוד, דאגה לרווחת הגן ולמעשה הייתה בתנועה מתמדת לאורך רוב שעות היום. דא עקא, שאין בכך בכדי לבסס תשתית עובדתית לבחינתה של תורת המיקרוטראומה."
