כן להעלות את שכר המינימום, לא להעלות את שכר המינימום – יהא גובהו של הרף הפסיכולוגי-תעסוקתי הזה אשר יהא, יש מי שסבור שהוא משמש תירוץ טוב למעסיקים רבים פשוט לא לשלם יותר.
"אז מה אם הם משלמים על-פי חוק"?, שואל בתוקף יוסי גטניו, עורך דין, מגשר ובורר במרכז השלטון המקומי. שוב ושוב הוא חוזר על המילה "קיבעון", במובן הפז"מניקי שלה.
לאחרונה כתב מאמר, שבו יצא חוצץ נגד ההיצמדות האוטומטית של חברות גדולות וקטנות המעסיקות עובדים זוטרים – אל זרועותיו החמימות של החוק. זאת מבלי להתחשב בנסיבות ובהקשרים סביבתיים, סוציואקונומיים וחברתיים של כל עובד ועובד.
"שכר המינימום הוא 4,100 שקל לחודש, אתה יכול לחיות מזה?", תוהה גטניו. "מי שמשלם שכר מינימום נתקע פעמים רבות בשכר הזה והעובד לא מתקדם עם הוותק והניסיון. לא משנה כמה זמן הוא עובד אצלי ומהי רמת התפקוד שלו. זה לא אומר שזה הופך את רף השכר הזה ללגיטימי, כי לשכר יש גם אלמנטים אחרים כמו היכולת להתקיים, כמו כבוד ויחס הוגן מול מילוי התפקיד".
נכון, אבל אתה מעלה פה נושא שדובר בו רבות מקדמת דנא. זה לא חדש. מה היה כאן בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת?
"ההבדל הוא שפעם, כשהיו יותר מקובלים הסכמים ברמה ארצית והמשק היה מאורגן, אז היו גם סולמות קידום. אמנם אני לא אוהב סולמות קידום אוטומטיים דוגמת הפז"מ בצבא, אבל מצד שני היה מקובל לקדם עובדים על בסיס התקדמות מקצועית.
"היום זה לא בהכרח מתבצע, מכיוון שההסכמים הארציים האלה שולטים על שיעור נמוך יותר משוק העבודה, שלא לדבר על עניין האכיפה שהוא בעייתי".
אז יגידו לך, תשמע, יש את עובדי הקבלן והמאבק שלהם עכשיו, שחלקם גם שכר מינימום לא מקבלים.
אל"ף, אחד המאבקים העיקריים שם, מעבר לפוליטיקה, הוא שלא אוכפים אפילו את שכר המינימום. אני מדבר על אלה שכן אוכפים. אפילו בנקים, בתהליך הקבלה הם משלמים מינימום וחלקם שוכח לקדם עובדים על בסיס מקצועיות".
להוציא את העובדים, מי עוד ניזוק מכך?
"מי סובל מזה? גם הצרכנים סובלים מזה, כי יש לנו שם פליטה וקליטה וחוזר חלילה, ואז גם תהליכי ההדרכה גוררים עלויות גבוהות. טלפניות וטלפנים תמיד במצב של אין ותק, אין ניסיון ואז אתה מקבל רמת שירות הרבה יותר נמוכה".
מה אתה מציע, אם כך?
"אני מציע שחברות מכובדות לא יתנחמו בעובדה שהן משלמות שכר מינימום. באתרים שלהן הן מציגות לראווה תרומות חברתיות לכל מיני עמותות חיצוניות – אז שלא ישוויצו קודם כל, ושידאגו לעובדים. זה אומר להעלות את רמת השכר בתקופה מדורגת. אני לא יכול להגיד להם לא להתחיל בשכר מינימום.
ומה עם חברות קטנות יותר?
"עסקים קטנים שהם על גבול אי האכיפה או אכיפה, אני לא פונה אליהם אלא לגופים בינוניים וגדולים שרוצים להתקבע כנאורים ויש להם פונקציות של משאבי אנוש. שלא יסתכלו על ההיבט הכלכלי הצר. עלויות ההדרכה של העובדים הזוטרים האלה גבוהות יותר עבור אותם גופים".
בשיטת המקל והגזר, מה תעשה אם הדרישה שלך לא "תתקבל"? מה ה"מקל" שלך?
"המקל פה הוא שאני אעזוב את אותה חברה כצרכן. לכל החברות האלה אין הסכמים קיבוציים. המסגרות שלהן כופות על העובדים רמת שכר מינימלית וקבועה".
אבל בכל זאת, הם לא מפרים את החוק.
"נכון שהם לא מפרים את החוק, אבל זו גם לא רוח החוק לתקוע את האנשים על רמת שכר המינימום. אני רוצה שכר ראוי".
את עו"ד גטניו אני מכיר שנים רבות עוד מתפקידו כראש אגף העבודה בהתאחדות התעשיינים. קשה להרגיז אותו. הוא ישב מאות רבות של שעות מול ההסתדרות והממשלה בסכסוכי עבודה, תמיד מאיר פנים וסבלני.אז למה אתה כועס יוסי? הלא צריך להתחיל השכר מאיזו רצפה של וותק של מקצועיות , לא?מאיזה שכר אתה מציע שנתחיל?אתה הרי יודע איזו השפעה יש להעלאת שכר המינימום בעשרות אחוזים על תקורות השכר ועלויות הייצור וההשלכות על המחירים לציבור.אתה יודע שכל עליה בשכר מינימום מעלה גם לשאר את השכר ו/או יוצרת תסכול עקב צמצום פערי השכר בין עובדים.
לדעתי הפיתרון הוא אכיפה של שכר המינימום וחוקי העבודה בעוצמה הרבה יותר גבוהה מהיום ופרסום מסיבי של שמות החורגים מהחוק. כמות המובאים לדין או ה"סובלים" מהקנסות על חריגות מהחוק שואפים ל0/ ובנושא אי בקידום של עובדים בשוק הפרטי הלא מאורגן יוסי, כאן אני חלוק עליך. רב המעסיקים שאני מכיר הבינוניים ומעלה כדבריך ואני מכיר לא מעט, יבחרו לשמור על העובדים הטובים שלהם ולקדם אותם. מי שנשאר על שכר מינימום הם בדכ העובדים שלא כל כך מתאמצים להתקדם, ללמוד .ואלי אני טועה?
בני וולך