שיתוף

בית הדין לעבודה דחה את ההכחשות של חברה שסירבה לקבל ערבי לעבודה, לאחר שהשתכנע כי התובע לא התקבל לעבודה רק משום היותו ערבי.

המעסיק יאלץ לפצות אותו, אף שבשנים האחרונות הגיש עשרות תביעות אפליה נגד בתי עסק.

פרטי המקרה: התובע הגיע לריאיון עבודה אצל מנהל המשמרת ובסיום הריאיון סוכם שהוא יתחיל התלמדות למחרת.

אלא שלקראת סוף המשמרת פנה מנהל המשמרת אל התובע ושאל אותו למוצאו. התובע השיב שהוא ערבי.

בתגובה אמר מנהל המשמרת שמדובר במקום ששומר על כשרות ולכן אינו יכול להעסיק אותו משום שהוא לא יהודי.  

התובע קיבל את התשלום עבור העבודה שביצע באותו יום, ולאחר מכן הלך איתו מנהל המשמרת אל אחד המתחרים כדי למצוא לו עבודה חלופית.

התובע שלח מכתב התראה למעסיק שפיטר אותו בשל היותו ערבי בטענה לאפליה. המעסיק כתב לו מכתב תשובה בו הכחיש את דבריו, וטען כי מנהל המשמרת מעולם לא אמר לו שהוא מנוע מלהעסיק אותו מפני שהוא ערבי ומדובר בהמצאה.

אלא שהתובע הקליט את השיחה עם מנהל המשמרת, ובשלב מאוחר יותר מנהל המשמרת אף אישר את קיום השיחה.

בסופו של דבר הגיש התובע תביעה בבית הדין האיזורי כנגד המעסיק בטענה שמדובר באפליה אסורה שפגעה אנושות בכבודו ובזכותו לחופש עיסוק.

המעסיק טען בבית הדין כי התובע לא התקבל לעבודה מאחר שלא ביצע את עבודתו באופן מקצועי ואין קשר בין מוצאו לבין אי קבלתו לעבודה.

לטענת המעסיק, דבריו של מנהל המשמרת היו על דעתו בלבד ושימשו תירוץ כדי שלא לפגוע ברגשות התובע.

המעסיק אף טען בבית הדין כי הדברים אינם משקפים את מדיניותו של המעסיק, שכן הוא העסיק ומעסיק עובדים רבים שאינם יהודים, כולל ערבים.

המעסיק אף טען כי אף ניסה לסייע לעובד והציע לו לעבוד אצל מתחרה במקום עבודה סמוך, אבל הוא בחר בחר שלא לעבוד אצל מעסיק זה, ולכן ככל הנראה הוא מלכתחילה לא התכוון לעבוד כלל אלא ניסה להכשיל את המעסיק כדי להגיש את התביעה.

עוד טען המעסיק כי לאור העובדה שהתובע הגיש בשנים האחרונות כ-25 תביעות שונות כנגד מעסיקים בטענה לאפליה, הרי שלדברי המעסיק הוא חסר תום לב.

בית הדין לעבודה הצביע על סתירות בעדותו של מנהל המשמרת ובטענות המעסיק. בהקלטה נשמע מנהל המשמרת אורמ כמה פעמים שהוא לא מקבל ערבים.

זאת ועוד, בעת שמנהל המשמרת ניסה למצוא לתובע עבודה במקום סמוך, הוא אמר לבעל המקום שהתובע הוא עובד מקצועי.

בית הדין גם העלה תהייה: אם מנהל המשמרת אכן המציא תירוץ כדי לא לפגוע ברגשותיו של התובע, שפי שטען בתצהיר, איך קרה שהעיד בשלב מאוחר יותר שבכל זאת שוחח עם התובע על תפקודו הלקוי.

נוכח סתירות אלה והראיות שהציג התובע, בית הדין לעבודה לא נתן אמון בעדות מנהל המשמרת והשתכנע שהסיבה היחידה לאי קבלתו של התובע לעבודה היתה העובדה שאינו יהודי.

אשר לטענת המעסיק לפיה התובע הגיש תביעות רבות, בית הדין לעבודה העיר שהתובע לא יכול להכשיל מעסיקים וליצור אפליה אם היא אינה קיימת.

כאמור, בסופו של דבר, קיבל בית הדין לעבודה את התביעה וחייב את המעסיק לשלם לתובע פיצוי בסכום של 30 אלף שקלים על עוגמת הנפש, ובנוסף על המעסיק לשלם גם הוצאות משפט בסכום של 5,000 שקל.

כנס מיזוגים ורכישות בהיבט המשאב האנושי

אין תגובות

השאר תגובה