על פי בית הדין לעבודה, פיטורי עובדת בעקבות מחלה או בעקבות בקשת היעדרות מהעבודה הינם פיטורים שלא כדין ומנוגדים לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות.

בפסיקה חדשה נקבעה האחריות ליצירת מקום עבודה בטוח לעובדים על המעסיק והועלת הדרישה של החוק שמעסיק יפעל עד כמה שניתן למנוע מקרים של אלימות באמצעות: חינוך, הסברה, נהלים וענישה... כלומר, במקרה שעובד הותקף ע"י עובד אחר, עיקר האחריות והשיפוי היא על הארגון ולא על התוקף במידה והארגון לא פעל למנוע את התקיפה ולמנוע מקרים דומים בעתיד.

מה קורה כאשר חלק ניכר מעובדי החברה מתפטרים ביחד? כיצד ניתן היה למנוע את זה? ולמה חשוב להכיר ולשמור על דיני העבודה - אם לא בשביל ההגינות, לפחות בשביל העסק!

מטעם המעסיק - תכנית נחשון לקידום המצוינות, נטען כי נאסר על כל מורה לשוחח עם התלמידים על נושאים חברתיים. השופטת קיבלה את תביעת העובדת וגזרה על המעסיק תשלום פיצויים, אך נציגי הציבור קבעו כי המעסיק נהג בה בהגינות רבה. העובדת הציגה את נטיותיה המיניות עוד בזמן קבלתה לעבודה ואף קיבלה שבחים על עבודתה

עובדת ניקיון שנישאה נאלצה לעבור לגור בעיר אחרת, מרוחקת ממקום העבודה, מה שאילץ אותה להתפטר. לאחר המעבר, היות שהתקשתה למצוא מקום עבודה חילופי, היא דרשה מהמעסיק פיצויי פיטורים. בית הדין לעבודה פסק לטובתה

למרות שביטוח לאומי טען כי נדרשת הוכחה ברורה לפגיעת עבודה (מחלת מקצוע) בשביל להכיר במבוטח, בית הדין חלק אליו וקבע כי מספיק בהוכחת קשר סיבתי של 20% על מנת שהפגיעה תוכר כפגיעת עבודה.

עובד מפעל פוטר בשיחת טלפון, וההנהלה מנעה ממנו לאסוף את חפציו ולהיפרד מחבריו לעבודה. העובד תבע את המפעל בגין עוגמת הנפש שנעשתה לו, ובית הדין קבע כי הליך הפיטורים לא התיישב עם תכליתם של חוקי העבודה, לכבד את העובד המפוטר. המפעל שילם לעובד פיצויים בסך 20 אלף שקלים

עובד ניצל את חוק השיוויון, ולאחר מספר פעמים שנערכו עמו שיחות אזהרה ושימוע לפני פיטורין ובסוף פוטר - תבע את מעסיקיו בגין אפלייה מחמת מין, לאחר שביקש לצאת לחופשת לידה. השופטת קיבלה את טענות המעסיק, אך יחד עם זאת גזרה עליו תשלום פיצויים לעובד בשל כשלים בהליך השימוע. השופטת: גם אם המעסיק צודק, אין זה אומר שעליו לזלזל בתהליך השימוע ולא לבצעו כחוק

מקרה נוסף של התאגדות עובדים - הפעם במשחטות באור יהודה. תגובתה הראשונית של הנהלת המשחטות היתה פיטורי העובדים, ולאחר מכן נקיטת אלימות פיזית ומילולית. בנוסף, במהלך השביתה בה פתחו העובדים, שכרה ההנהלה עובדים מחליפים, דבר הפוגע עוד יותר בזכותם של העובדים להתאגד. ביה"ד האזורי ראה בחומרה את ניסיון מניעת ההתאגדות, ופסק פיצוי לעובדים בסך 150 אלף ש"ח שחולקו שווה בשווה ביניהם