בכל שנה קלנדרית מינואר עד דצמבר, צובר העובד מספר ימי חופשה. הצבירה מתבצעת על פי שלושה קריטריונים:
1 תקופת ההעסקה במסגרת יחסי עובד מעסיק במהלך השנה. כלומר, האם במשך כל השנה התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים, או שיחסי העובד מעסיק התקיימו רק בחלק מהשנה בגלל פיטורים, התפטרות, או תחילת עבודה לאחר תחילת ינואר.
2 מספר הימים בפועל שעבד העובד במהלך השנה. צבירת הימים נעשית באותו אופן עבור עובדים שעובדים יום עבודה מלא או יום עבודה חלקי.
3 הוותק של העובד במקום העבודה: סעיף 1 לחוק חופשה שנתית מגדיר "שנת עבודה" כפרק זמן של 12 חודשים, שתחילתו אחד בינואר של כל שנה. לכן, לצורך חישוב החופשה השנתית, הוותק אינו משך הזמן שהעובד עובד במקום העבודה, אלא כמה שנים קלנדריות (מינואר עד דצמבר) הוא עובד במקום העבודה.
לדוגמה, עובד שהחל לעבוד בינואר 2018 ועובד שהחל לעבוד באוגוסט 2018 נחשבים לבעלי ותק של שנה קלנדרית אחת לצורך חישוב ימי החופשה השנתית בשנת 2018.
מספר ימי החופשה השנתית שנקבעו על פי החוק כוללים את ימי המנוחה השבועית.
עובד שבמקום עבודתו מונהג שבוע עבודה בן ששה ימים, זכאי לששה ימי היעדרות מעבודה (חופשה) על כל שבעה ימי חופשה שצבר על-פי החוק (שכן שבת הוא יום המנוחה השבועית).
עובדים שעבדו אצל המעסיק לאורך כל השנה, לפחות 200 ימים, כולל ימי מחלה בתשלום, זכאים לצבור במהלך שנת עבודה את מספר ימי החופשה הללו (מפורטים מספר ימי החופשה לא כולל שבת):
- שנה אחת עד חמש שנים: 14 ימי חופשה.
- שש שנות עבודה: 16 ימי חופשה בשנה.
- שבע שנות עבודה: 18 ימי חופשה בשנה.
- שמונה שנות עבודה: 19 ימי חופשה בשנה.
- תשע שנות עבודה: 20 ימי חופשה בשנה.
- עשר שנות עבודה: 21 ימי חופשה בשנה.
- 11 שנות עבודה: 22 ימי חופשה בשנה.
- 12 שנות עבודה: 23 ימי חופשה בשנה.
- 13 שנות עבודה ומעלה: 24 ימי חופשה בשנה.
עובד שעובד בארגון תחת יחסי עובד מעסיק בכל השנה אבל הוא עבד פחות מ-200 ימים זכאי לחלק היחסי ממספר הימים ברוטו. החישוב נעשה על פי מכפלת מספר ימי הזכאות המלאה במספר ימי העבודה בפועל, התוצאה מחולקת ב-200.
עובד שעבד רק חלק מהשנה אבל השלים 240 ימי עבודה באותה שנה זכאי לכל ימי החופשה השנתית. עובד שעבד רק חלק מהשנה, ופחות מ-240 זכאי לימי החופשה השנתית על פי חישוב מכפלת מספר ימי הזכאות המלאה במספר ימי העבודה בפועל והתוצאה מחולקת ב-240.
