במהלך כמה עשרות השנים האחרונות היה מעבר מאסיבי של מפעלי ייצור רבים למדינות עולם שלישי בפרט סין, שם הייצור הוא זול יותר.
ככל שהמתפתחת הרובוטיקה, בעיקר זו המבוססת על בינה מלאכותית, גובר הסיכוי להקים במדינות המוצא, מפעלים שקווי הייצור שלהם מבוססים על רובוטים חכמים במקום על פועלי ייצור.
מבחינת עלויות, למעט העלות הראשונית של הקמת המפעל ורכישת הרובוטיקה והבינה המלאכותית, קווי ייצור שפועלים ללא עובדי ייצור כלל או באמצעות אחוז קטן מאוד של עובדי ייצור, יכולים לחסוך את עלות השכר של עובדים רבים.
כעת נשאלת השאלה: האם יש כדאיות כלכלית להחזיר את הייצור למדינות המוצא ולהקים מפעלים מבוססי רובוטיקה.
ואם כן, באיזו מידה, הקמת מפעלים אלו תגדיל את מספר מקומות העבודה, עבור מפעילי הרובוטים, עובדי מנהלה, עובדי IT, ושאר התפקידים בארגון שאינם פועלי ייצור.
מסתבר שאכן, החזרת הייצור למדינות המוצא, על ידי הקמת מפעלים מבוססי רובוטיקה, הופכת לאחרונה משתלמת כלכלית.
כדאיות זו נובעת מחיסכון משמעותי לטווח ארוך בעלויות שכר ומהפחתת הוצאות אחרות כמו תחבורה ומכסים. הפחתה זו יכולה אף לקזז את ההשקעה הראשונית הגבוהה באוטומציה.
מפעלים חדשים אלה, תוך צמצום הצורך בעובדי קו ייצור מסורתיים, ייצרו מקומות עבודה חדשים הדורשים מערך מיומנויות שונה.
הטיעון הכלכלי להחזרת המפעלים 'הביתה':
הכדאיות הכלכלית של החזרת הייצור למדינות שעלויות העבודה בהן גבוהות יותר, מונעת במידה רבה על ידי הירידה הפוטנציאלית בעלויות והיכולות הגוברות של רובוטיקה ובינה מלאכותית.
הוצאות ההון הראשוניות להקמת מפעל עם אוטומציה מתקדמת הן אמנם משמעותיות, אבל עלויות התפעול לטווח ארוך יכולות להיות נמוכות משמעותית לעומת קו ייצור מבוסס אדם.
רובוטים יכולים לעבוד 24/7 ללא צורך בהפסקות וחופשות, תשלום עבור שעות נוספות, הטבות בריאותיות והטבות מסוגים נוספים, והם גם לא עוזבים.
כל זה מפחית באופן דרסטי את עלויות השכר. יתרה מכך, דיוק, העקביות והמהירות שלהם מובילים לפחות בזבוז חומרים ופחות פגמים, הגעה מהירה יותר לשוק, שיפור האיכות הכוללת והפחתת עלויות הקשורות לשגיאות ועבודה חוזרת.
יתר על כן, החזרת המפעלים למדינות המוצא מפחיתה או אף מבטלת עלויות וסיכונים הקשורים לשרשראות אספקה גלובליות, כגון דמי משלוח משתנים, מכסים, חוסר יציבות גיאופוליטית וזמני אספקה ארוכים.
שרשרת אספקה מקוצרת זו, מאפשרת לחברות להגיב מהר יותר לדרישות ולשינויים בשוק, ומעניקה להן יתרון תחרותי.
השילוב של גורמים אלה עלויות תפעול נמוכות יותר, סיכוני שרשרת אספקה מופחתים וזריזות מוגברת, הופך את החזרת המפעלים למדינות המוצא לאופציה אטרקטיבית יותר ויותר, במיוחד עבור תעשיות בעלות ערך גבוה כמו תעופה וחלל, תרופות ומוליכים למחצה.
יצירת מקומות עבודה וכוח אדם משתנה:
אין ספק שהמעבר למפעלים מבוססי רובוטיקה לא ייצר משרות לפועלי יצור בקווי הייצור המסורתיים (או שייצר מעט מאוד משרות כאלה), אבל הוא כן ייצור מספר משמעותי של תפקידים חדשים, לעיתים קרובות בעלי מיומנות גבוהה יותר.
הפורום הכלכלי העולמי צופה, כי בעוד שאוטומציה עשויה להחליף כ-85 מיליון משרות ברחבי העולם, היא עשויה ליצור 97 מיליון משרות חדשות.
משרות העתיד במפעלים אלה, המבוססים על אוטומציה ובינה מלאכותית, יתמקדו בפיקוח, תחזוקה, תכנות וניתוח נתונים.
להלן 4 סוגי משרות-חדשות במפעלי ייצור מבוססי אוטומציה ובינה מלאכותית, שיוחזרו למדינות המוצא:
1 מפעילי רובוטים וטכנאים:
עובדים אלה יהיו אחראים על פיקוח על הרובוטים, פתרון בעיות, ביצוע תחזוקה שוטפת והבטחת תפקוד תקין של קו הייצור.
2 מומחי IT ובינה מלאכותית:
מפעל המבוסס על רובוטים חכמים דורש תשתית IT חזקה. יהיה ביקוש גבוה לאנשי מקצוע שיכולים לתכנת, לשלב ולנהל את התוכנה המורכבת ואלגוריתמי הבינה המלאכותית השולטים בתהליכי הייצור.
3 צוות אדמיניסטרטיבי ותמיכה:
מפעלים אלה עדיין זקוקים לעובדים אנושיים לניהול, לוגיסטיקה, בקרת איכות, משאבי אנוש ומשימות אדמיניסטרטיביות אחרות.
4 מהנדסים ומעצבים:
המגמה להחזיר מפעלים למדינות המוצא תדרבן גם צורך גדול יותר במהנדסים ומעצבי מוצר שיכולים לעבוד עם היכולות של מערכות ייצור אוטומטיות כדי ליצור מוצרים חדשים ולשפר מוצרים קיימים.
בשורה התחתונה, החזרת הייצור למדינות המוצא לא תביא לחזרה לסגנון הישן של מפעלים עתירי עבודה.
במקום זאת, היא תביא לעידן חדש של ייצור אוטומטי מאוד, מבוסס על עובדים בעלי מיומנויות גבוהות, שישנה באופן מהותי את אופי העבודה בענף הייצור.
