מייסד ודירקטוריון החברה התפטר לאחר ששכרו הופחת ובעקבות הידרדרות היחסים עם המנכ"ל והנהלת הדירקטוריון. עם התפטרותו הוא הגיש תביעה לפיצויי פיטורים. החברה טענה שלא היו יחסי עובד מעביד ולכן הוא איננו זכאי לפיצויי פיטורים. בית הדין פסק: היו יחסי עובד מעביד וחלה הרעה מוחשית בתנאים.
מייסד חברת הזנק שאף מונה למנכ"ל החברה ולאחר מכן הועבר לתפקיד דירקטוריון החליט לסיים את תפקידו בעקבות קשיים כלכליים שאליהם נקלעה החברה וכניסתה של חברה משקיעה חדשה, המייסד הועבר שוב תפקיד והפעם למנהל פיתוח עסקי.
בעתיד, לאחר שהתפטר המנכ"ל שהחליף את מקומו, הוצע למייסד שוב להתמנות לתפקיד מנכ"ל החברה. הוא סירב להצעה. זמן קצר לאחר מכן התקיימה ישיבת דירקטוריון שבה הוחלט להמשיך ולהעסיקו בתפקיד מנהל פיתוח עסקי רק שמעתה יהיה כפוף למנכ"ל החברה החדש וכן יפחת שכרו (מ-40,000 ש"ח ל-35,000 ש"ח).
התובע החליט לסיים את תפקידו בעקבות הרעה בתנאי עבודתו, הן בשל הפחתת השכר והן בשל חילוקי דעות קשים בינו לבין המנכ"ל הנכנס.
המייסד סיים כאמור את עבודתו בחברה והגיש תביעה לבית הדין לעבודה כנגד החברה, החברה המשקיעה וכנגד הדירקטוריון. בתיבעתו דרש המייסד פיצויי פיטורים וכן הפרשי שכר עליהם ויתר בעבר (כדי שהחברה תוכל להמשיך ולפעול). לטענת המייסד לחברה יש חוב העומד על 697,000 ש"ח והוא דרש את ההחזר.
הנתבעים הכחישו בבית הדין שקיימת מערכת יחסי עובד-מעביד ולכן לטענתם, אין מקום להטיל עליהם לשלם למייסד פיצוי פיטורים. בנוסף, הנתבעים טענו כי מטרתו של המייסד הינה "לחסל" את החברה כדי שיוכל לנצל את קניינה הרוחני למטרותיו. בנוסף הנתבעים טענו כי לאורך שנים שולם לתובע שכר מופרז ללא כל הצדקה, ובכל מקרה, גם אם היה נחשב לעובד, הרי שסירובו לבצע את התפקיד שהוצע לו הוא בגדר התפטרות שאינה מזכה בפיצויי פיטורים.
השופטת, נטע רות, מצאה כי הנתבע מילא שורה של תפקידים לאורך השנים, ביניהם תפקידים ביצועיים כגון ניהול מהלכים אסטרטגיים. בין היתר, התובע עסק בתחום גיוס הון ולשם כך הוקצו לו ציוד ומשרד שאותו נהג לפקוד על בסיס יומי. השופטת מצאה כי לאורך השנים שולמו לתובע משכורות מכובדות ותשלום זה המשיך גם לאחר שהחברה הרוכשת נכנסה לתמונה. על כן, השופטת קבעה כי על אף היותו מייסד ודירקטור, התובע היה גם עובד מן המניין.
השופטת קיבלה את טענת התובע כי הנסיבות שהובילו אותו לכדי התפטרות מזכות אותו בפיצויי פיטורים. ההפחתה המשמעותית בשכרו, שהובילה לקרע חריף בינו לבין הדירקטוריון והמנכ"ל החדש, לא איפשרה לתובע להמשיך את עבודתו בחברה.
השופטת דחתה את התביעות האישיות נגד חברי הדירקטוריון, אך קיבלה את התביעה נגד החברה וחייבה אותה לשלם לתובע 885,000 ש"ח בגין פיצויי פיטורים, החזר חוב עבור ויתור השכר והוצאות ושכר טרחת עו"ד.
לחברה הייתה אפשרות להימנע מתביעה זו,אשר דומות לה יכולות להיות בכל ארגון ומכל עובד (בכל דרג), במידה והייתה דואגת לעיגון אי קיום יחסי עובד-מעביד ו/או ע"י ניסוח חוזה עבודה בצורה נכונה. נושאים אלו ועוד יילמדו במסגרת כנס דיני עבודה שאנו עורכים בחודש הבא:
למידע נוסף ורישום לכנס דיני עבודה – לחץ כאן!
