עובדי חברות הייטק נחשבים לחוד החנית של המוטיבציה, היצירתיות והחריצות. אלא שמאחורי הזוהר, הכסף הגדול ואינסוף ההזדמנויות הכוללות עבודה בכל מקום בעולם, יש יום עבודה של 12-14 שעות (לכל הפחות) שכבר הפך כמעט לסטנדרט, בצד שחיקה וחרדות מכישלון שמביאים איתם צניחה חדה במוטיבציה.
הצד הפחות זוהר (והפחות מוכר) של ענף הייטק כבר הביא לא מעט מהנדסי תוכנה להחליט על הסבת מקצוע לתחום אחר, על אף שנות הלימוד הארוכות שהם השקיעו במקצוע שתמיד ראו בו את פסגת שאיפותיהם.
באחד ממרכזי המו"פ של חברת הייטק מהגדולות והחשובות שהיו פה אי פעם (ושלפני כמה שנים נמכרה בחלקים ונעלמה), פותחו מוצרים ושירותים שכבשו את הענף שבו פעלה החברה. היא לא היתה הראשונה בשוק שלה ובתחילת דרכה אף נחשבה לחברה זניחה וחסרת חשיבות.
אבל הודות ליצירתיות יוצאת הדופן של עובדיה, הצליחה החברה בזמן קצר יחסית, לתפוס את ההובלה הבלתי מעורערת בשוק שלה ולדחוק לשוליים כמה מהענקים הבינלאומיים ששלטו בשוק.
ואז הגיע השבר. מהנדסים רבים, שרק כמה שנים לפני כן היו אחראים על ההצלחות הפנומנליות של החברה, מצאו עצמם מגיעים לעבודה בחוסר רצון, בלי מוטיבציה, הלהט דעך ונעלם, וחלקם טענו שהם כלל לא יודעים על מה הם עובדים ולמה זה נחוץ.
מסתבר שבמוקד אבדן המוטיבציה ניצבים שני גורמים עיקריים: החרדה מכישלון וחוסר מיקוד. אם כן, איך יכולים מנהלי משאבי אנוש להחזיר לעובדי ההייטק את המוטיבציה והלהט לעסוק במקצוע הלא פשוט הזה.
1 להביס את פחד מכישלון
ראשית, יש להעביר לעובדים את המסר שפחד מכישלון תמיד יתקיים בצד הכישרון הגדול. אנשים נוטים לחשוב שככל שהעובד מוכשר יותר כך הוא יחשוש פחות מפני כישלון. וזאת טעות. המציאות בשטח מראה שמה שקורה הוא בדיוק ההיפך.
ככל שהעובד יותר מוכשר, כך החרדה שלו מכישלון גדולה יותר: החרדה שהמוצר שפותח לא יעמוד בסטנדרטים הנדרשים, לא יהיה חדשני דיו, לא יגיע ראשון לשוק, לא יהיה לו עתיד, הלקוחות לא יהיו מרוצים, וכו.
יתרה מכך, אם אין חשש מכישלון סימן שהמטרה שהמהנדס רוצה להשיג היא לא מספיק גדולה ומלהיבה. למה? משום שככל שהוא יותר מקורי ויצירתי כך הסיכון גדול יותר, וככל שהסיכון גדול יותר, אי הוודאות גדולה יותר, וככל שאי הוודאות גדולה יותר כך החרדה גדולה יותר. לכן פחד בגבולות הנכונים הוא סימן טוב. הוא סימן שלעובד החרד יש שאיפות גדולות ומרחיקות ראות.
אחרי הכול זהו תחום שהסיכון בו הוא אחד הגדולים ביותר אם לא הסיכון הגדול ביותר שיש בשוק. עובדי הייטק שלא רוצים לאבד את המוטיבציה שלהם ולא מעוניינים לעשות הסבת מקצוע, צריכים ללמוד לפעול למרות הפחד. ואף לגייס אותו כדי להגיע להישגים גדולים יותר.
בשורה התחתונה, עצם העובדה שעובדי הייטק חיים בחרדה מכישלון היא סימן טוב. הפחד מכישלון לא יעלם אף פעם. וצריך לדעת איך לא לאפשר לו להקטין את המוטיבציה, אלא להיפך, לרתום אותו להגברת המוטיבציה.
2 לא לאבד מיקוד ולמנוע בזבוז זמן
עובדי הייטק שמגיעים לעבודה בבוקר יודעים שלפניהם 12-14 ולפעמים גם 18 שעות עבודה. אם הם לא עובדים על פרויקט דחוף באותו רגע, התחושה היא שיש עוד המון זמן, ולא צריך למהר.
כך קורה שכל הבוקר מתמסמס משום שאנשים עונים על אימיילים, בודקים מה קרה בכל אחת מהרשתות החברתיות שהם חברים בה, הולכים לרגע למטבח לעשות קפה ולפני שהבינו מה קרה עברה שעה שלמה; וכך חולף עובר הזמן ולפני שהספקתם לעשות את המשימה הקטנה ביותר מגיעה הפסקת הצהריים.
ואחריה, מן הסתם, עקומת המוטיבציה כבר מתחילה לרדת בשיפוע חד. כך עוברים להם הימים, העובד נכנס לפיגור, החרדות גוברות והוא מאבד את הלהט הראשוני שהיה לו כשהחל לעבוד על המשימה שלקח על עצמו.
האם המשמעות היא שהוא צריך יותר משמעת עצמית? כנראה שלא. משמעת היא תחום ששייך לעובדים שיש להם בוס שאומר להם מה לעשות. המוטביציה של אנשי הייטק לעומת זאת, חייבת להגיע מתוך להט.
כדי להחזיר את הלהט הזה לעבודה, שאחרי הכול עובדי ההייטק אוהבים אותה, כדאי להתחבר לסיבות שבגללן החלטתם ללמוד את מקצוע התוכנה או החומרה וכד. להזכיר לעצמכם מהם הדברים שתמיד כל כך אהבתם בתחום הטכנולוגיה, ולמה מלכתחילה הלכתם לתחום הזה.
לאחר מכן, על כל עובד למצוא מהו תהליך העבודה המתאים לו ביותר. ראשית, יש להבין מהן השעות בהן כל עובד מרגיש שהן הפרודוקטיביות ביותר עבורו. אם השעות האלה הן שעות הבוקר, למשל, העובד יכול להחליט שעד הפסקת הצהריים הוא ממוקד אך ורק במשימות לאותו יום. לאחר שהשיג את ההישג שהציב לעצמו לאותו יום אפשר להפנות את תשומת הלב למשימות משניות.
אף שאצל רוב האנשים השעות הפרודוקטיביות ביותר הן שעות הבוקר, זה לא כך בהכרח אצל כולם. עובד שיודע שהשעות הפרודוקטיביות ביותר שלו הן אחרי הצהריים יכול להתמקד בשעות הצהרים ואחריהן במשימות החשובות ביותר.
הנקודה החשובה היא שכל עובד יאתר עבור עצמו מהן השעות הפרודוקטיביות ביותר עבורו במהלך היום, ובשעות אלה יתמקד אך ורק במשימות החשובות ביותר, אלה שדורשות ממנו את מירב היצירתיות.
